מורשת שיתוף נשים בפלמ"ח
אף על פי שבפקודת הקמת הפלמ"ח לא הייתה התייחסות ישירה לשאלת גיוסן ושיתופן של הנשים, היו מעורבותן ושיתופן לעובדה מוגמרת במהלך שנות הפעילות של הפלמ"ח.
כרטיס מגוייס
בנות פלוגה ב' בעין גדי, 1942
אף על פי שבפקודת הקמת הפלמ"ח לא הייתה התייחסות ישירה לשאלת גיוסן ושיתופן של הנשים, היו מעורבותן ושיתופן לעובדה מוגמרת במהלך שנות הפעילות של הפלמ"ח.
בראשיתה של התקופה הייתה זו החלטה מקומית של מפקדים בעלי חזון, ועניין של רצון לשיתוף ושותפות במאבק, אך בהמשך הייתה זו החלטה מסודרת של המוסדות לאשר את שילוב הנשים.
עם גיוסן של ההכשרות הייתה מעורבותן של הנשים לעובדה מוגמרת, הוכחה לתפיסה שניתן לקיים ולהפעיל, בצורה זו או אחרת, כוח צבאי יהודי המשלב פעילות של נשים וגברים גם יחד.
למרות מספרן הרב של הנשים בפלמ"ח, נמשך מאבקן למען מעורבות ושותפות מלאות בפעילות החטיבה בכל שנות קיומו של הפלמ"ח, והתגבר בתקופות של פעילות מבצעית חריגה כבימי ה'מאבק' ומלחמת העצמאות. התפקידים שבהם נטלו הנשים חלק היו מגוונים ביותר, החל מתפקידים קרביים מבצעיים וכלה בתפקידי שירותים שונים. הנשים ביצעו כל אחד מהתפקידים הללו על הצד הטוב ביותר, מתוך נאמנות לחבריהן בחטיבה ומתוך מחוייבות למשימה.
תרומתן של הנשים למסגרת הקרבית הייתה מצומצמת ביותר, אך לעומת זאת תרמו רבות למסגרת השירותים והמינהלה, ובתקופת המלחמה הייתה כל התשתית הארגונית והמינהלתית באחריותן.
מספרן של הנשים המגוייסות גדל במשך כל התקופה עד שהגיע לשיאו בימי המלחמה, עת שירתו בפלמ"ח 1227 נשים במסגרות ובתפקידים שונים. מספרן הרב של הנשים בפלמ"ח הוא עדות להצלחת המגמה המחייבת שילוב ושותפות של נשים בכוח המגן העברי. עובדה מספרית זו הציבה בפני מפקדי צה"ל הוכחה כי ניתן לשלב נשים במסגרות צבאיות קיימות ואין צורך לקיים מסגרת צבאית נפרדת לנשים.
בראשית הקמת צה"ל נתקבלה בנושא מקומן ותפקידן של הנשים במסגרת הצבאית התפיסה הבריטית, שעל פיה תגוייסנה נשים רק לתפקידי העזר ותאורגנה ביחידות נפרדות. מעורבותן של אחדות ממפקדות הפלמ"ח בהקמת 'חיל הנשים' והצלחת השילוב בין נשים לגברים במסגרת חטיבות הפלמ"ח, הוא שהוביל את צה"ל לאמץ את השיטה שנתקיימה הפלמ"ח, בה משרתים באותן יחידות נשים וגברים במשותף אך בתפקידים שונים.
חברות הפלמ"ח הורישו לצה"ל את המסורת של שילוב ושותפות מלאה במגוון התפקידים האפשריים. מסורת זו התפתחה והשתכללה בצה"ל במרוצת השנים, אך גם בימינו עוד טרם הוכרע הויכוח על מעמדה ותפקידה של האישה בצבא.
בראשיתה של התקופה הייתה זו החלטה מקומית של מפקדים בעלי חזון, ועניין של רצון לשיתוף ושותפות במאבק, אך בהמשך הייתה זו החלטה מסודרת של המוסדות לאשר את שילוב הנשים.
עם גיוסן של ההכשרות הייתה מעורבותן של הנשים לעובדה מוגמרת, הוכחה לתפיסה שניתן לקיים ולהפעיל, בצורה זו או אחרת, כוח צבאי יהודי המשלב פעילות של נשים וגברים גם יחד.
למרות מספרן הרב של הנשים בפלמ"ח, נמשך מאבקן למען מעורבות ושותפות מלאות בפעילות החטיבה בכל שנות קיומו של הפלמ"ח, והתגבר בתקופות של פעילות מבצעית חריגה כבימי ה'מאבק' ומלחמת העצמאות. התפקידים שבהם נטלו הנשים חלק היו מגוונים ביותר, החל מתפקידים קרביים מבצעיים וכלה בתפקידי שירותים שונים. הנשים ביצעו כל אחד מהתפקידים הללו על הצד הטוב ביותר, מתוך נאמנות לחבריהן בחטיבה ומתוך מחוייבות למשימה.
תרומתן של הנשים למסגרת הקרבית הייתה מצומצמת ביותר, אך לעומת זאת תרמו רבות למסגרת השירותים והמינהלה, ובתקופת המלחמה הייתה כל התשתית הארגונית והמינהלתית באחריותן.
מספרן של הנשים המגוייסות גדל במשך כל התקופה עד שהגיע לשיאו בימי המלחמה, עת שירתו בפלמ"ח 1227 נשים במסגרות ובתפקידים שונים. מספרן הרב של הנשים בפלמ"ח הוא עדות להצלחת המגמה המחייבת שילוב ושותפות של נשים בכוח המגן העברי. עובדה מספרית זו הציבה בפני מפקדי צה"ל הוכחה כי ניתן לשלב נשים במסגרות צבאיות קיימות ואין צורך לקיים מסגרת צבאית נפרדת לנשים.
בראשית הקמת צה"ל נתקבלה בנושא מקומן ותפקידן של הנשים במסגרת הצבאית התפיסה הבריטית, שעל פיה תגוייסנה נשים רק לתפקידי העזר ותאורגנה ביחידות נפרדות. מעורבותן של אחדות ממפקדות הפלמ"ח בהקמת 'חיל הנשים' והצלחת השילוב בין נשים לגברים במסגרת חטיבות הפלמ"ח, הוא שהוביל את צה"ל לאמץ את השיטה שנתקיימה הפלמ"ח, בה משרתים באותן יחידות נשים וגברים במשותף אך בתפקידים שונים.
חברות הפלמ"ח הורישו לצה"ל את המסורת של שילוב ושותפות מלאה במגוון התפקידים האפשריים. מסורת זו התפתחה והשתכללה בצה"ל במרוצת השנים, אך גם בימינו עוד טרם הוכרע הויכוח על מעמדה ותפקידה של האישה בצבא.