לוחמות הפלמ"ח במלחמת העצמאות
במהלך המלחמה השתנה מעמדה ותפקידה של האישה בחטיבות הפלמ"ח. בראשיתה, כאשר הפלמ"ח היה הכוח העיקרי (ולעתים הבלעדי) לביצוע משימות מרחביות, כגון שמירה על יישובים, אבטחת צירי התנועה ולעתים גם ביצוע פעולות גמול, שותפו הנשים באופן פעיל בכל המשימות. שיתופן נדרש בגלל מחסור בכוח אדם ובגלל כישוריהן בביצוע משימות כמו "סליקריות", חובשות, אלחוטניות.
עמדה בנירים
יעל ביחיעם
חובשת קרבית בבית ג'יז
מתכוננים למערכה
טיפול בפצועי חרבת מחאז
בראשית מלחמת העצמאות (30 בנובמבר 1947) היה הפלמ"ח הכוח המגוייס של היישוב. כבר בדצמבר 1947 נקראה לשירות ה'רזרבה', שכללה בתוכה גם נשים, והכוח מנה בכללו כ- 3,100 מגוייסים, מתוכם כ- 500 חברות. ביום ההשבעה לצה"ל, 27 ביוני 1948 שירתו בכל מסגרות הפלמ"ח כ- 1061 חברות, שהיוו שישית מחיילי חטיבות הפלמ"ח. במהלך המלחמה הגיע מספרן של הנשים המשרתות בחטיבה ל- 1220. הגידול המספרי נבע בעיקר מהמשך קליטתן של הכשרות וקבלת תגבורת בכוח אדם מבסיס הקליטה והמיון הראשי (ראוי לציין שגידול מספרי זה התרחש למרות שחרורן של הכשרות אחדות).
במהלך המלחמה השתנה מעמדה ותפקידה של האישה בחטיבות הפלמ"ח. בראשיתה, כאשר הפלמ"ח היה הכוח העיקרי (ולעתים הבלעדי) לביצוע משימות מרחביות, כגון שמירה על יישובים, אבטחת צירי התנועה ולעתים גם ביצוע פעולות גמול, שותפו הנשים באופן פעיל בכל המשימות. שיתופן נדרש בגלל מחסור בכוח אדם ובגלל כישוריהן בביצוע משימות כמו "סליקריות", חובשות, אלחוטניות.
משהוקמו חטיבות הפלמ"ח, במרס 1948, רוכזו חברי ההכשרות במחנות צבא ותוגברו במגוייסים חדשים מהתגבורת המטכ"לית. מכאן יצאו למשימות קרביות מורכבות וקשות מבעבר. בשלב זה לא היה עוד שיתוף הנשים כה חיוני והן הופנו לביצוע משימות לא קרביות במסגרת נפרדת.
מחודש מאי 1948 הסתמנה מגמה כללית של הוצאת הנשים מתפקידי לחימה: לא נמצאה פקודה מפורשת המחייבת את הרחקת הנשים מכיתות הלוחמים. הדבר נעשה בדרך כלל ביוזמה מקומית של המפקדים בשטח. למרות המגמה הכללית ביחידות בדרג הפלוגה והגדוד, המשיכו נשים אחדות למלא תפקידי לחימה כ"בודדות", והיו אף מקרים שכיתת בנות שלמה לקחה חלק בפעילות מבצעית.
התפתחות המערכה הצבאית, ההפרדה הנמשכת בין חברות ההכשרות לחבריהן והמשך גיוסן של נשים לחטיבות הפלמ"ח גרמה להיווצרות מערכות של תפקידים "נשיים": נשים מעטות בלבד המשיכו לקחת חלק בפעילות מבצעית או בקירבת החזית, בתפקידי חובשות, קשר, חבלה ושמירת משלטים ויישובים מבודדים. רוב הנשים מילאו תפקידי עזר שונים ומגוונים: טבחיות, עובדות מטבח, מזכירות, אפסנאיות, עובדות סעד, פעילות תרבות, מדריכות ועוד. רוב חברות ההכשרה מילאו תפקידי "אמהות" ותפקידי שרות שונים שלא דרשו הכשרה מקצועית.
הנשים בפלמ"ח הגיעו לרמת מעורבות גבוהה ומגוונת בפעילות היחידות בחזית ובעורף בכל תקופת המלחמה. מעורבות זו תרמה לחיזוקן ולגיבושן של חטיבות הפלמ"ח ונחרתה בזיכרון הקיבוצי כמופת לשיתוף נשים במאמץ המלחמתי, מופת שממדיו עלו על תמונת המציאות.
במהלך המלחמה השתנה מעמדה ותפקידה של האישה בחטיבות הפלמ"ח. בראשיתה, כאשר הפלמ"ח היה הכוח העיקרי (ולעתים הבלעדי) לביצוע משימות מרחביות, כגון שמירה על יישובים, אבטחת צירי התנועה ולעתים גם ביצוע פעולות גמול, שותפו הנשים באופן פעיל בכל המשימות. שיתופן נדרש בגלל מחסור בכוח אדם ובגלל כישוריהן בביצוע משימות כמו "סליקריות", חובשות, אלחוטניות.
משהוקמו חטיבות הפלמ"ח, במרס 1948, רוכזו חברי ההכשרות במחנות צבא ותוגברו במגוייסים חדשים מהתגבורת המטכ"לית. מכאן יצאו למשימות קרביות מורכבות וקשות מבעבר. בשלב זה לא היה עוד שיתוף הנשים כה חיוני והן הופנו לביצוע משימות לא קרביות במסגרת נפרדת.
מחודש מאי 1948 הסתמנה מגמה כללית של הוצאת הנשים מתפקידי לחימה: לא נמצאה פקודה מפורשת המחייבת את הרחקת הנשים מכיתות הלוחמים. הדבר נעשה בדרך כלל ביוזמה מקומית של המפקדים בשטח. למרות המגמה הכללית ביחידות בדרג הפלוגה והגדוד, המשיכו נשים אחדות למלא תפקידי לחימה כ"בודדות", והיו אף מקרים שכיתת בנות שלמה לקחה חלק בפעילות מבצעית.
התפתחות המערכה הצבאית, ההפרדה הנמשכת בין חברות ההכשרות לחבריהן והמשך גיוסן של נשים לחטיבות הפלמ"ח גרמה להיווצרות מערכות של תפקידים "נשיים": נשים מעטות בלבד המשיכו לקחת חלק בפעילות מבצעית או בקירבת החזית, בתפקידי חובשות, קשר, חבלה ושמירת משלטים ויישובים מבודדים. רוב הנשים מילאו תפקידי עזר שונים ומגוונים: טבחיות, עובדות מטבח, מזכירות, אפסנאיות, עובדות סעד, פעילות תרבות, מדריכות ועוד. רוב חברות ההכשרה מילאו תפקידי "אמהות" ותפקידי שרות שונים שלא דרשו הכשרה מקצועית.
הנשים בפלמ"ח הגיעו לרמת מעורבות גבוהה ומגוונת בפעילות היחידות בחזית ובעורף בכל תקופת המלחמה. מעורבות זו תרמה לחיזוקן ולגיבושן של חטיבות הפלמ"ח ונחרתה בזיכרון הקיבוצי כמופת לשיתוף נשים במאמץ המלחמתי, מופת שממדיו עלו על תמונת המציאות.