מחנה הקלט של הפלמ"ח

בחודשי המלחמה הראשונים בלטו מספר מגמות בנושא כוח-האדם המגוייס בפלמ"ח:
1. היחידות סבלו אבידות ניכרות והיו זקוקות בדחיפות לתיגבור בכוח-אדם כדי להמשיך במשימותיהן.
2. גבר הצורך במאמץ לגייס כל בחור - בן הארץ או עולה חדש - ולהופכו בתוך זמן קצר ללוחם, שיוצב באחת היחידות הלוחמות, וישתלב במסגרתה.
3. התברר כי היחידות הלוחמות לא תוכלנה לבצע בעצמן את תהליך הקליטה והאימון הראשוני, ולפיכך נדרש מיתקן שישמש לקליטה ואימון.
באמצע אפריל 48 הקים מטה הפלמ"ח יחידת קלט והציב בה מדריכים ומורים לעברית. היחידה כללה שלוש פלוגות ומחלקה:
א. בגן-אפרים: פלוגות מגוייסים מבני הארץ ומחו"ל; קורסים לקשר, לחובשים ולנושאי אלונקות.
ב. בתל-מונד: מגוייסים מבני הכשרת 'מחנות העולים'.
ג. בגבעת-אולגה: מגוייסי פלוגת הגח"ל הראשונה.
ד. בגבעת-חיים: מחלקת טירונים של 'מכבי הצעיר'.
בתחילת מאי 1948 הוחלט לרכז את הקלט במחנה אחד. לשם כך נבחר מחנה בריטי נטוש ליד כפר-יונה (ידוע כיום כ'מחנה בית-ליד', או, במספר סידורי - מחנה 21). ב- 12.5 נשלח הסגל הפיקודי למחנה, ומצא אותו חרב ומוזנח.
בטרם נשלמו עבודות השיפוץ וההתקנה, כבר הגיעו כ- 450 מעפילים. הם נחתו ללא כל ציוד אישי, במצב של עייפות רבה כתוצאה של טלטולי ההפלגה. במחנה לא היה ציוד מתאים כדי לאפשר תנאי שהות סבירים. לא היה די זמן כדי לבצע מיון רפואי, משום שהמשימה העיקרית הייתה לתת להם אימון ראשוני ולהעבירם לחטיבת 'הראל'.
למחרת החלה הפגזה על המחנה מכיוון טול-כרם. הפגזים שנפלו במרכז המחנה עוררו בהלה, במחנה לא היו סידורי הגנה בסיסיים ובידי המדריכים לא נמצאו כלי-נשק שיכלו לסייע בהגנת המקום, לו הותקף. אנשים החלו לברוח, וקשה היה להשתלט עליהם.
גם ביום שלמחרת הותקף המחנה, אך האנשים היו רגועים יותר הפעם. האימונים שהופסקו בזמן ההפגזה חודשו מיד לאחר-מכן.
ביום הבא עברו האנשים מיון רפואי, ואלה שנקבעו ככשירים ללחימה, צויידו במטה הפלמ"ח ונשלחו עוד באותו יום לחזית ירושלים. אלה שלא היו כשירים ללחימה, נשלחו לצפת, לתפקידי משמר.
גם היחידות שנקלטו והתאמנו בגבעת-אולגה, תל-מונד וגבעת-חיים, נשלחו לחטיבות 'הראל' ו'יפתח'.
ב- 20.5 הגיעה פלוגה של 150 אנשי גח"ל ונקבע כי תעבור תקופת האימון של חודש ימים, בנושאי נשק, שדאות, אימון-גופני ולימוד עברית.