המכבי הצעיר
הסתדרות 'מכבי הצעיר', תנועת הנוער של הסתדרות 'מכבי' העולמית, הוקמה בארץ בשנת 1933.
התנועה, בעלת זיקה ל'הסתדרות הציונים הכלליים', ראתה עצמה כאירגון על-מפלגתי, להבדיל משאר תנועות הנוער החלוציות.
התנועה, בעלת זיקה ל'הסתדרות הציונים הכלליים', ראתה עצמה כאירגון על-מפלגתי, להבדיל משאר תנועות הנוער החלוציות.
חפירת התעלות בניר-עם ערב ההפגזה
שמירה על באר המים ליד ניר-עם
הסתדרות 'מכבי הצעיר', תנועת הנוער של הסתדרות 'מכבי' העולמית, הוקמה בארץ בשנת 1933.
התנועה, בעלת זיקה ל'הסתדרות הציונים הכלליים', ראתה עצמה כאירגון על-מפלגתי, להבדיל משאר תנועות הנוער החלוציות. תנועת 'מכבי הצעיר הארץ-ישראלי' ניתקה את הקשר עם 'מכבי הצעיר' מחו"ל, שגרעיניו הקימו יישובים קיבוציים בארץ. החלטת מוסדות התנועה להצטרף לפלמ”ח, למרות הקשר ההדוק בין הפלמ"ח להתיישבות העובדת ולמחנה הסוציאליסטי, נבעה מההכרה בצרכים הביטחוניים וההתיישבותיים של היהודים בארץ ישראל באותה התקופה, ומהבנה שמסלול גיוס זה משרת באופן הטוב ביותר את האינטרסים של התנועה.
ההחלטה לא התקבלה בקלות. שלא כבתנועות הנוער החלוציות האחרות, בתנועה זו לא הייתה נהוגה חובת ההגשמה בהתיישבות. ניצנים ראשונים של ויכוח אידיאולוגי בקרב חברי התנועה ובמוסדותיה - על דרכה בהגשמה החלוצית בשירות העם ובהתיישבות - התגלו כבר ב- 1936. מאז התגבשו שלושה גרעיני בוגרים שהתנסו בהכשרה כלכלית בקיבוצים - גרעין קריית-ענבים, גרעין נווה-איתן וגרעין קבוצת-שילר. הוויכוח שהתנהל בין וותיקי התנועה לבין צעיריה העמיק בשנות המאבק של היישוב על עצמאותו. הקשר שנוצר בין גרעיני התנועה להתיישבות העובדת יצר רקע מתאים לדרישות מצד חברי התנועה הצעירים להתגייס לפלמ"ח: חברי התנועה הצעירים הבינו מהי התרומה הצפוייה להכשרה במסלול ההצטרפות לחטיבה, המשלב את ההכשרה החקלאית עם השירות הצבאי. על אף התנגדות הוותיקים הכירו ביתרון זה גם מוסדות התנועה שהחליטו בחיוב על הצטרפות בוגריהם לפלמ"ח. יו"ר התנועה זליג רוסצקי, שהיה אז גם חבר במיפקדה הארצית של ה'הגנה', ניהל את המשא ומתן עם הפלמ"ח, וסלל את הדרך להצטרפות הכשרות התנועה לפלמ"ח במסגרת 'הסכם ההכשרות' שגובש בקיץ 1944.
החל משנת 1944 יצאו חברי התנועה מדי שנה לשירות צבאי בפלמ"ח: בסתיו 1944, ערב ההסכם, התגייסה לפלמ"ח ההכשרה הראשונה של ’מכבי הצעיר' (גרעין ב'). במהלך השנים הבאות התגייסה לפלמ"ח בכל שנה הכשרה אחת של התנועה. חברי ההכשרה המגוייסת הראשונה התנגדו להשפעות האידיאולוגיות-פוליטיות (סוציאליסטיות) שהיו מקובלות בפלמ"ח. מזכירות התנועה הציבה למטה הפלמ"ח שורה של תנאים שיקלו על גיוס הכשרותיה העתידיות. הוחלט שהכשרות התנועה תתגייסנה לשנה אחת בלבד (יושם רק בגרעינים ב' ו-ג'), שאחדים מחברי ההכשרה ישוחררו מתקופת העבודה במשק לשם פעילות תנועתית במרכזים התנועתיים, והובטח שאחוזי הפיקוד שייצאו מהכשרות התנועה יחזרו לפקד על ההכשרות הבאות שלה.
גרעין ב' של התנועה, הראשון שהתגייס כגרעין לפלמ"ח, יזם עם שחרורו הקמת מסגרת מכינה להתיישבות חקלאית קיבוצית. באישור המוסדות המיישבים ובסיועם הקימו משוחררי הגרעין בראשית שנת 1946 פלוגת עבודה ("הסוללים") סמוך למושבה רעננה. ארבעה גרעיני תנועה ששירתו כהכשרות מגוייסות בפלמ"ח - גרעינים ב, ג, ד, ה (גרעין ו' התגייס אבל ההכשרה התפרקה עם שיחרורה) הצטרפו לפלוגות העבודה והקימו בתום מלחמת העצמאות, ב- 17 ביולי 1949, את קיבוץ הסוללים של 'העובד הציוני' בגליל התחתון.
חמש ההכשרות המגויסות של התנועה מנו כ- 200 חברים. כמאה מהם היו עדיין בשירות במהלך מלחמת העצמאות, וכמאה גוייסו במסגרת גיוס ה'רזרבה' (מילואים) של הפלמ"ח.
התנועה, בעלת זיקה ל'הסתדרות הציונים הכלליים', ראתה עצמה כאירגון על-מפלגתי, להבדיל משאר תנועות הנוער החלוציות. תנועת 'מכבי הצעיר הארץ-ישראלי' ניתקה את הקשר עם 'מכבי הצעיר' מחו"ל, שגרעיניו הקימו יישובים קיבוציים בארץ. החלטת מוסדות התנועה להצטרף לפלמ”ח, למרות הקשר ההדוק בין הפלמ"ח להתיישבות העובדת ולמחנה הסוציאליסטי, נבעה מההכרה בצרכים הביטחוניים וההתיישבותיים של היהודים בארץ ישראל באותה התקופה, ומהבנה שמסלול גיוס זה משרת באופן הטוב ביותר את האינטרסים של התנועה.
ההחלטה לא התקבלה בקלות. שלא כבתנועות הנוער החלוציות האחרות, בתנועה זו לא הייתה נהוגה חובת ההגשמה בהתיישבות. ניצנים ראשונים של ויכוח אידיאולוגי בקרב חברי התנועה ובמוסדותיה - על דרכה בהגשמה החלוצית בשירות העם ובהתיישבות - התגלו כבר ב- 1936. מאז התגבשו שלושה גרעיני בוגרים שהתנסו בהכשרה כלכלית בקיבוצים - גרעין קריית-ענבים, גרעין נווה-איתן וגרעין קבוצת-שילר. הוויכוח שהתנהל בין וותיקי התנועה לבין צעיריה העמיק בשנות המאבק של היישוב על עצמאותו. הקשר שנוצר בין גרעיני התנועה להתיישבות העובדת יצר רקע מתאים לדרישות מצד חברי התנועה הצעירים להתגייס לפלמ"ח: חברי התנועה הצעירים הבינו מהי התרומה הצפוייה להכשרה במסלול ההצטרפות לחטיבה, המשלב את ההכשרה החקלאית עם השירות הצבאי. על אף התנגדות הוותיקים הכירו ביתרון זה גם מוסדות התנועה שהחליטו בחיוב על הצטרפות בוגריהם לפלמ"ח. יו"ר התנועה זליג רוסצקי, שהיה אז גם חבר במיפקדה הארצית של ה'הגנה', ניהל את המשא ומתן עם הפלמ"ח, וסלל את הדרך להצטרפות הכשרות התנועה לפלמ"ח במסגרת 'הסכם ההכשרות' שגובש בקיץ 1944.
החל משנת 1944 יצאו חברי התנועה מדי שנה לשירות צבאי בפלמ"ח: בסתיו 1944, ערב ההסכם, התגייסה לפלמ"ח ההכשרה הראשונה של ’מכבי הצעיר' (גרעין ב'). במהלך השנים הבאות התגייסה לפלמ"ח בכל שנה הכשרה אחת של התנועה. חברי ההכשרה המגוייסת הראשונה התנגדו להשפעות האידיאולוגיות-פוליטיות (סוציאליסטיות) שהיו מקובלות בפלמ"ח. מזכירות התנועה הציבה למטה הפלמ"ח שורה של תנאים שיקלו על גיוס הכשרותיה העתידיות. הוחלט שהכשרות התנועה תתגייסנה לשנה אחת בלבד (יושם רק בגרעינים ב' ו-ג'), שאחדים מחברי ההכשרה ישוחררו מתקופת העבודה במשק לשם פעילות תנועתית במרכזים התנועתיים, והובטח שאחוזי הפיקוד שייצאו מהכשרות התנועה יחזרו לפקד על ההכשרות הבאות שלה.
גרעין ב' של התנועה, הראשון שהתגייס כגרעין לפלמ"ח, יזם עם שחרורו הקמת מסגרת מכינה להתיישבות חקלאית קיבוצית. באישור המוסדות המיישבים ובסיועם הקימו משוחררי הגרעין בראשית שנת 1946 פלוגת עבודה ("הסוללים") סמוך למושבה רעננה. ארבעה גרעיני תנועה ששירתו כהכשרות מגוייסות בפלמ"ח - גרעינים ב, ג, ד, ה (גרעין ו' התגייס אבל ההכשרה התפרקה עם שיחרורה) הצטרפו לפלוגות העבודה והקימו בתום מלחמת העצמאות, ב- 17 ביולי 1949, את קיבוץ הסוללים של 'העובד הציוני' בגליל התחתון.
חמש ההכשרות המגויסות של התנועה מנו כ- 200 חברים. כמאה מהם היו עדיין בשירות במהלך מלחמת העצמאות, וכמאה גוייסו במסגרת גיוס ה'רזרבה' (מילואים) של הפלמ"ח.