קליטת העולים וצעדי הזהירות

כדי להבטיח את העולים מלהיחשף לעיני הבריטים העלולים לגרשם חזרה לארצות מוצאם, נדרשו אנשי 'החוליה' לנקוט צעדים מסויימים: היה הכרח להיפטר ממסמכים ומניירות מרשיעים, כגון כסף ותעודות זהות זרים; לשנות את הלבוש והחזות החיצונית של העולים כדי שייראו כתושבי הארץ; לברר מהיכן באו והאם יש להם קרובים או מכרים בארץ שעשויים לסייע בקליטתם. עד להשלמת התהליכים האלה ויתר ההכנות להעברת העולים למרכז הארץ, הוטל על אנשי 'החוליה' לדאוג לתנאי המגורים, לאוכל ולצורכי ההיגיינה של העולים, שלא היו מן המשופרים אך היו המיטב שניתן היה להעניק באותם אילוצים. לעתים נכרך תהליך הקליטה בעימותים עם עולים שמיאנו להיפרד ממסמכים "מפלילים" מבחינת הבריטים, והטמינו אותם אצל הנשים. הפלמ"חאיות מקרב אנשי 'החוליה' נאלצו, למרות אי הנעימות, לערוך חיפוש על גופן של הנשים ולהחרים את המסמכים. כמו כן היה הכרח למנוע מעשרות העולים להסתובב ברחבי הקיבוץ, שמטבע הדברים הוסיף לחיות את חייו, מה גם שהיו עלולים להתגלות לבריטים שסיירו בקיבוץ באורח שגרתי.
לאחר שהסתיימה קליטת העולים, הוציאום אנשי 'החוליה' לעת ערב בשיירה רגלית מאיילת-השחר, מהלך ארבעה קילומטר, לראש-פינה, אשר בה שכנה תחנת המכס הבריטית על הדרך הראשית. מן ההכרח היה לעקוף את התחנה על-מנת לעבור לפנים הארץ. במרוצת הזמן "הוקפצו" האנשים ברכב עד צומת מחניים, משם צעדו רגלית לראש פינה ועלו על כלי רכב ואוטובוסים שהסיעו אותם לפנים הארץ. אנשי 'החוליה' סיימו משימתם כאשר העבירו את העולים למשקים באזור חיפה ומסרו דו"ח מתאים לנציגי ה'מוסד לעליה ב'. אז שבו לאיילת-השחר כדי להתכונן למשימתם הבאה.