המצור על כפר גלעדי והסרתו

הבריטים ריכזו בתגובה כ- 250 שוטרים וחיילים (ובכללם חיילים מ'חיל הספר' של הליגיון הערבי) שהטילו מצור על כפר-גלעדי בכדי למנוע את בריחת המעפילים. מישאל שחם, מפקד הנפה מטעם ה'הגנה', הורה ליישובים הסמוכים לשגר חברים לעזרת הקיבוץ המוקף. קבוצה של 30 איש מצויידים במקלות, שכללה את מחלקת הפלמ"ח מקיבוץ איילת-השחר ומחלקת חי"ש מקיבוץ חולתה, ניסתה לחדור לכפר-גלעדי מכיוון קיבוץ מנרה. קצין ערבי הורה לפתוח לעברם באש ובירי נפצעו 6 אנשים. בהמשך נורתה אש גם לעבר חברים שהגיעו מיישובים אחרים בצפון, וכתוצאה ממנה נפצע חבר נוסף. קציני הצבא הבריטי שחששו מהידרדרות התקרית להתנגשות חמורה, פקדו על אנשיהם לסגת והמצור מעל כפר-גלעדי הוסר. המעפילים הועברו בשלום עוד באותו הלילה לאיילת-השחר.
השיטה של התנגדות פסיבית המונית, שננקטה ב- 1943 בעת חיפושי הנשק בקיבוץ רמת-הכובש, הורחבה עתה גם לחיפושים אחר מעפילים. הייתה זו הפעם היחידה בה ניסו הבריטים לבלום בכוח את ההעפלה דרך גבול הצפון. התקרית בכפר-גלעדי הסעירה את הרוחות ברחבי היישוב העברי וזירזה את החלטת מפקדת ה'הגנה' לשחרר בכוח מעפילים אחרים שהיו עצורים במחנה המעצר בעתלית.