מינויי גלילי כרמ"א ודורי כרמטכ"ל

באפריל 1947 החליט בן-גוריון, יו"ר הסוכנות היהודית והממונה על תיק הביטחון, להחזיר לארץ את יעקב דורי, ששהה בארה"ב בשליחות מטעם ה'הגנה' ולמנותו שוב לרמטכ"ל, תפקיד בו כיהן עד קיץ 1945 , עת התפטר בעקבות חילוקי דעות עם משה סנה.
לאחר סידרת שיחות ופגישות עם ראשי ההגנה, שקיים בן-גוריון בחודשים מאי ויוני 1947 - סידרה שנקראה בפיו ה"סמינר" - הוא מינה ב- 16 ביוני 1947 את יעקב דורי לתפקיד רמטכ"ל ואת ישראל גלילי לתפקיד 'ראש המיפקדה הארצית' (רמ"א). גלילי מונה במקומו של זאב פינשטיין, שהיה ממלא מקום הרמ"א מאז התפטר משה סנה בספטמבר 1946.
מראשית שנות השלושים, עת עברה האחריות לאירגון ההגנה מהסתדרות העובדים הכללית אל המוסדות הנבחרים של היישוב היהודי והתנועה הציונית, הונהגה מערכת הביטחון של היישוב בידי 'מיפקדה ארצית' בת שישה חברים, שמחציתם היו נציגי הסתדרות העובדים (השמאל) ומחציתם היו נציגי החוגים האזרחיים (הימין, להוציא את הרוויזיוניסטים שפרשו ממוסדות היישוב).
ראש מיפקדה ארצית (רמ"א) מונה החל בקיץ 1938. הרמ"א נבחר על ידי הנהלת הוועד-הלאומי והנהלת הסוכנות היהודית. הוא היה אחראי בפניהן, והכריע במקרה של מחלוקת בין שני מרכיבי המיפקדה הארצית.
ישראל גלילי היה פעיל במפקדת ההגנה במשך למעלה מעשור שנים, ונהנה ממעמד רם: סמכותו הייתה רבה בקרב המפקדים ואנשי השורה כאחד.
בן-גוריון קבע את חלוקת הסמכויות בין גלילי לבין דורי: הרמ"א יהיה אחראי להוראות מדיניות ואילו הרמטכ"ל יהיה אחראי לפקודות הקשורות לכל החטיבות ובכללן הפלמ"ח. מינוי השניים סימן את ראשית האירגון מחדש של מטה ההגנה. מבחינה צבאית, שיקף מינוי זה את רצונו של בן-גוריון לקבוע הגדרה מדוייקת יותר של תפקידי המטכ"ל.
היסטוריונים אחדים טוענים, כי היה זה צעד ראשון בתהליך שיביא לביטולה של המיפקדה הארצית כגוף ציבורי-פוליטי, שחצץ בין הפיקוד הצבאי לבין בן-גוריון הממונה על ענייני הביטחון, וייצור כפיפות ישירה של הדרג הצבאי-מקצועי לדרג המדיני. ואולם ייתכן גם שמגמה זו טרם הבשילה בתאריך זה, שהרי בן-גוריון יכל היה להשאיר את פינשטיין (שנחשב כדמות פחות סמכותית) בתפקידו ולא למנות את גלילי, שהיה ללא ספק בעל מעמד סמכותי ב'הגנה' ובציבור - ובכל זאת לא עשה כן.