משבר המינוי של יצחק שדה למפקד חטיבה
העימות החריף הראשון בין בן-גוריון (האחראי לתיק הביטחון בסוכנות היהודית) לבין גלילי (ראש המיפקדה הארצית של ההגנה- הרמ"א) הוגדר כעימות על עקרון הכפיפות של הדרג הצבאי לדרג המדיני, אך בפועל היה גם מאבק על סמכויות אישיות, ובעיקר מאבק פוליטי.
העימות החריף הראשון בין בן-גוריון (האחראי לתיק הביטחון בסוכנות היהודית) לבין גלילי (ראש המיפקדה הארצית של ההגנה- הרמ"א) הוגדר כעימות על עקרון הכפיפות של הדרג הצבאי לדרג המדיני, אך בפועל היה גם מאבק על סמכויות אישיות, ובעיקר מאבק פוליטי.
הרפורמה אשר פורסמה בפקודת המיבנה הארצי ב- 7 בנובמבר 1947 החלה להתגשם כמה שבועות לפני כן. המיפקדה הארצית נתנה ייפוי כוח לרמ"א למנות את מפקדיהן של ארבע החטיבות על בסיס הצעות הרמטכ”ל. מינוי מפקדי החטיבות היה כרוך במשבר, כאשר בן-גוריון הטיל ווטו על מינויו של יצחק שדה למפקד חטיבת חיל השדה של אזור ת"א (זו החטיבה שהפכה מאוחר יותר לחטיבת 'גבעתי'). בן-גוריון טען ששדה פסול מוסרית לתפקיד פיקודי בשל מאמר שכתב שנה לפני-כן, בו תקף את ההנהגה הציונית לאחר שקיבלה את ההחלטה להפסיק את המאבק החמוש כנגד הבריטים והאשימה בהתרפסות לפניהם. בן-גוריון טען שהייתה במאמר הסתה לאי-ציות להנהגה הציונית.
כל ניסיונותיו של גלילי לשכנע את בן-גוריון לחזור בו מהתנגדותו נכשלו. גלילי התרעם על צעדו של בן-גוריון והתנגד לביטול המינוי, שנעשה על פי כל ההליכים המקובלים. הוא ראה בביטול המינוי התכחשות לאחד מבוני ה'הגנה' ומעצביה, כמו גם עירעור על סמכותו שלו כרמ"א.
בלהט הוויכוח איים בן-גוריון להתפטר ודחה לחצים שהופעלו עליו גם מצד חבריו למפלגה. גלילי איים גם הוא בהתפטרות אם לא יאושר המינוי. המשבר נמשך מספר שבועות, מבלי שאיש מהשניים מימש את איומיו. לבסוף הושגה פשרה, ולפיה מונה שמעון אבידן למפקד חטיבת גבעתי (תחילה הוצע התפקיד ליהושע גלוברמן, אך הוא נהרג בדרך מירושלים ב- 8 בדצמבר 1947) ושדה נתמנה ליועצו של בן-גוריון ב- 23 בינואר 1948.
הרפורמה אשר פורסמה בפקודת המיבנה הארצי ב- 7 בנובמבר 1947 החלה להתגשם כמה שבועות לפני כן. המיפקדה הארצית נתנה ייפוי כוח לרמ"א למנות את מפקדיהן של ארבע החטיבות על בסיס הצעות הרמטכ”ל. מינוי מפקדי החטיבות היה כרוך במשבר, כאשר בן-גוריון הטיל ווטו על מינויו של יצחק שדה למפקד חטיבת חיל השדה של אזור ת"א (זו החטיבה שהפכה מאוחר יותר לחטיבת 'גבעתי'). בן-גוריון טען ששדה פסול מוסרית לתפקיד פיקודי בשל מאמר שכתב שנה לפני-כן, בו תקף את ההנהגה הציונית לאחר שקיבלה את ההחלטה להפסיק את המאבק החמוש כנגד הבריטים והאשימה בהתרפסות לפניהם. בן-גוריון טען שהייתה במאמר הסתה לאי-ציות להנהגה הציונית.
כל ניסיונותיו של גלילי לשכנע את בן-גוריון לחזור בו מהתנגדותו נכשלו. גלילי התרעם על צעדו של בן-גוריון והתנגד לביטול המינוי, שנעשה על פי כל ההליכים המקובלים. הוא ראה בביטול המינוי התכחשות לאחד מבוני ה'הגנה' ומעצביה, כמו גם עירעור על סמכותו שלו כרמ"א.
בלהט הוויכוח איים בן-גוריון להתפטר ודחה לחצים שהופעלו עליו גם מצד חבריו למפלגה. גלילי איים גם הוא בהתפטרות אם לא יאושר המינוי. המשבר נמשך מספר שבועות, מבלי שאיש מהשניים מימש את איומיו. לבסוף הושגה פשרה, ולפיה מונה שמעון אבידן למפקד חטיבת גבעתי (תחילה הוצע התפקיד ליהושע גלוברמן, אך הוא נהרג בדרך מירושלים ב- 8 בדצמבר 1947) ושדה נתמנה ליועצו של בן-גוריון ב- 23 בינואר 1948.