משמעות המשבר בין בן גוריון לגלילי

אירוע זה היה המשבר הרציני הראשון בין בן-גוריון לגלילי. יש הטוענים כי התעקשותו של בן-גוריון נבעה מחוסר נכונותו להשלים עם סטייה כלשהי מן הכפיפות המוחלטת של הכוח הצבאי לסמכות המדינית. אחרים סוברים כי בבסיס המשבר עמדה שאלה של הגדרת סמכויות ומאבק כוחות, כשעל האחריות למינויים נאבקים מחזיק תיק הביטחון בסוכנות היהודית וראש המיפקדה הארצית של ההגנה.
יש לזכור כי הן גלילי והן שדה השתייכו למפלגת 'אחדות העבודה' - יריבה פוליטית למפא"י, מפלגתו של בן-גוריון. שדה היה גם מייסדו ומפקדו הראשון של הפלמ"ח ויש חוקרים הסבורים כי עובדה זו החריפה את התנגדותו של בן-גוריון כלפי שדה עצמו, שכן לא נמנע מלמנות לתפקיד מפקד החטיבה איש מפ"ם אחר.
בן-גוריון עצמו הציג פרשה זו כדוגמא לסכנת הפוליטיזציה של ההגנה. גלילי ותומכיו ראו בפרשה ניסיון של בן-גוריון לכפות את רצונו, תוך התעלמות מפיקוד ההגנה ומההליכים המקובלים.
המשבר סימן את תחילת המחלוקת הגלויה בנושא מבנה הצבא ושאלת הסמכות בין בן-גוריון ותומכיו לבין ראשי ההגנה.