יחסי פלמ"ח - התיישבות

המיפקדה הארצית של ה'הגנה' החליטה ב- 14 עד 15 במאי 1941, על הקמת "פלוגות המחץ" - הפלמ"ח. הפלמ"ח היה הכוח המגוייס הארצי של אירגון ה'הגנה', ונדרש מערך גיוס שלם על מנת לגייס כוח אדם מתאים לפיקוד ולהדרכה, ולאייש תשע פלוגות, כ- 120 לוחמים בכל פלוגה. עד מהרה התברר כי אין די משאבים להקים תשע פלוגות, ולכן הוקמו בשלב הראשון רק שש פלוגות. כבר עם הקמת הפלמ"ח, נתקלו גייסי הפלמ"ח בקשיים רבים בגיוס מיכסת המתנדבים הנדרשת.
גייסי הפלמ"ח, ששאפו למלא את המיכסה הנדרשת, ובאיכות הראוייה, פנו לחברי ההתיישבות העובדת. מיום הקמת הפלמ"ח, ב- 15 במאי 1941, היוו יישובי ההתיישבות העובדת השונים, קיבוצים ומושבים, מקור גיוס עיקרי, אם כי לא בלעדי, לפיקוד הפלמ"ח. 'הסכם ההכשרות' שנחתם ביולי 1944, סיפק לפלמ"ח מקור קבוע של כוח אדם מאורגן ואיכותי. ההסכם העמיד לרשות הפלמ"ח את מאגר בוגרי תנועות הנוער החלוציות (רובם ככולם עירוניים) המאורגנים בגרעינים, שראו בהתיישבות העובדת אידיאל שיש לחנך אליו, ויעד להגשמה. מסלול ההגשמה כלל יציאה להכשרה בקיבוצים. בעקבות ההסכם גוייסו גרעינים אלה למסגרת 'ההכשרות המגויסות' בפלמ"ח.
גרעיני תנועות-הנוער החלוציות וחברות הנוער שסיימו את שירותם במסגרת הפלמ"ח הקימו בין השנים 1944-1949 , 36 יישובים חדשים והשלימו 32 יישובים קיימים.