היאחזויות הפלמ"ח
במחצית השנייה של שנת 1944 הוחלט בפיקוד הפלמ"ח להקים "היאחזויות חקלאיות".
במחצית השנייה של שנת 1944 הוחלט בפיקוד הפלמ"ח, בתיאום עם המוסדות המיישבים ב"סוכנות היהודית", להקים "היאחזויות חקלאיות" במספר מקומות בגבולות ארץ-ישראל. לאיוש ההיאחזויות נועדו חברי פלמ"ח אשר עמדו על סף שחרורם, מתוך כוונה שהם יקימו יישובים חקלאיים ארעיים, וישמשו לתקופה קצובה - עד לבואו של הגוף המיישב הקבוע - גם יחידה צבאית לוחמת, שתעמוד על משמר ההיאחזות, תשגיח על האזור שמסביבה, וגם תשמש כרזרבה צבאית שתשולב בכל לחימה אפשרית.
רעיון הקמת ההיאחזויות נולד כתוצאה משאיפת המוסדות המיישבים ב"סוכנות היהודית" ליישב שטחים שהיו בבעלות יהודית, אך נמצאו באזורים שבהם נמנע מיהודים להתיישב, על פי חוקי הקרקעות של "הספר הלבן". מנהיגות היישוב ראתה צורך להעלות לאותם מקומות קבוצות אנשים שייאחזו בהם - לא לשם התיישבות של קבע, אלא לשם קביעת השתייכותו של המקום ליישוב היהודי. צורה זאת של התיישבות ננקטה עוד בראשית המאה, כאשר חברי "השומר" איישו באופן זמני שטחים שנרכשו על ידי יהודים, עיבדו את הקרקע ושמרו עליה. כך למשל קמה "מרחביה".
על פי רעיון ההיאחזויות, יעסקו המתיישבים במקומות המיועדים בהקמת נקודות היישוב, בהכשרתן החקלאית ובביצורן, עד בוא הגוף המתיישב הקבוע.
הפלמ"ח אימץ מתכונת זאת של היאחזות. יחידות הפלמ"ח התאימו מאד לביצוע רעיון ההיאחזויות, מאחר שיכלו להעמיד לרשות המוסדות ההתיישבותיים קבוצות של בחורים ובחורות, שאומנו לאחוז בנשק, רכשו בעבר מיומנות בעבודת השדה, אך לא ראו את עצמם, מנטלית, כבעלי הזכות להתיישב על הקרקע לצמיתות, גם אם היו אלה שנאחזו בה. היחידות שהתיישבו בהיאחזויות נחשבו ללוחמי פלמ"ח לכל דבר: מחצית החודש עבדו בהיאחזות כפועלים שכירים, שהועסקו על ידי המוסדות המיישבים, ובמחציתו השנייה הם התאמנו כלוחמי פלמ"ח.
במשך הזמן הוקמו שבע היאחזויות: בית-קשת הייתה הראשונה שבהן ולאחריה הוקמו: ביריה, ליד צפת; חוקוק, ליד ואדי עמוד; משגב-עם ורמות נפתלי על גבול הלבנון; ג'יב-יוסף (עמיעד), ליד כביש טבריה-ראש-פינה; עין זיתים.
מיקומן של נקודות ההיאחזות נבע משני תנאים עיקריים:
• נבחרה סביבה ריקה מיישוב יהודי קרוב, וזאת על מנת שההיאחזות תשמש כנקודת מוצא בשעת מאורעות.
• נבחר מקום שמנקודת ראות צבאית-מדינית והתיישבותית התאים לשאיפה של הנהגת הסוכנות להקשות ככל הניתן על הגשמת "גזירות החלוקה" וחוק הקרקעות.
רעיון הקמת ההיאחזויות נולד כתוצאה משאיפת המוסדות המיישבים ב"סוכנות היהודית" ליישב שטחים שהיו בבעלות יהודית, אך נמצאו באזורים שבהם נמנע מיהודים להתיישב, על פי חוקי הקרקעות של "הספר הלבן". מנהיגות היישוב ראתה צורך להעלות לאותם מקומות קבוצות אנשים שייאחזו בהם - לא לשם התיישבות של קבע, אלא לשם קביעת השתייכותו של המקום ליישוב היהודי. צורה זאת של התיישבות ננקטה עוד בראשית המאה, כאשר חברי "השומר" איישו באופן זמני שטחים שנרכשו על ידי יהודים, עיבדו את הקרקע ושמרו עליה. כך למשל קמה "מרחביה".
על פי רעיון ההיאחזויות, יעסקו המתיישבים במקומות המיועדים בהקמת נקודות היישוב, בהכשרתן החקלאית ובביצורן, עד בוא הגוף המתיישב הקבוע.
הפלמ"ח אימץ מתכונת זאת של היאחזות. יחידות הפלמ"ח התאימו מאד לביצוע רעיון ההיאחזויות, מאחר שיכלו להעמיד לרשות המוסדות ההתיישבותיים קבוצות של בחורים ובחורות, שאומנו לאחוז בנשק, רכשו בעבר מיומנות בעבודת השדה, אך לא ראו את עצמם, מנטלית, כבעלי הזכות להתיישב על הקרקע לצמיתות, גם אם היו אלה שנאחזו בה. היחידות שהתיישבו בהיאחזויות נחשבו ללוחמי פלמ"ח לכל דבר: מחצית החודש עבדו בהיאחזות כפועלים שכירים, שהועסקו על ידי המוסדות המיישבים, ובמחציתו השנייה הם התאמנו כלוחמי פלמ"ח.
במשך הזמן הוקמו שבע היאחזויות: בית-קשת הייתה הראשונה שבהן ולאחריה הוקמו: ביריה, ליד צפת; חוקוק, ליד ואדי עמוד; משגב-עם ורמות נפתלי על גבול הלבנון; ג'יב-יוסף (עמיעד), ליד כביש טבריה-ראש-פינה; עין זיתים.
מיקומן של נקודות ההיאחזות נבע משני תנאים עיקריים:
• נבחרה סביבה ריקה מיישוב יהודי קרוב, וזאת על מנת שההיאחזות תשמש כנקודת מוצא בשעת מאורעות.
• נבחר מקום שמנקודת ראות צבאית-מדינית והתיישבותית התאים לשאיפה של הנהגת הסוכנות להקשות ככל הניתן על הגשמת "גזירות החלוקה" וחוק הקרקעות.