המחלקה הבלקנית - תוכניות פעולה
תוכניות 'המחלקה הבלקנית', כמו עצם הקמתה, נבעו מיוזמת הנהגת היישוב לבוא לעזרת יהדות אירופה. 'מפעל ההצנחה' נועד להצניח שליחים מן היישוב מעל ארצות היעד באירופה.
תוכניות 'המחלקה הבלקנית', כמו עצם הקמתה, נבעו מיוזמת הנהגת היישוב לבוא לעזרת יהדות אירופה. 'מפעל ההצנחה' נועד להצניח שליחים מן היישוב מעל ארצות היעד באירופה. ברוח יוזמה זו התגבשה במטה הפלמ"ח בשלהי 1943 תוכנית להחדיר לבלקן יחידת לוחמים גדולה שתפעל כנגד הגרמנים ותארגן את יהודי הבלקן להתגוננות ולמחתרת לוחמת. אנשי המחלקה המדינית של הסוכנות הסתמכו על הצורך של הצבא הבריטי להיעזר בכל מה שניתן במלחמתו באויב הגרמני, שיפעל במקרה זה גם לטובת קידום התוכניות להצלת יהודי הבלקן. אולם הסתבר שלמרות הקשר עם שלוחות מודיעין של השירותים החשאיים הבריטיים , ה - I.S.L.D וה- A-FORCE (מטה המילוט), דחו הבריטים את כל התוכניות שהוגשו על ידי גורמים מהיישוב היהודי, ולא אישרו אף אחת מהן.
התוכניות הראשונות של המחלקה כוונו בעיקר לדרכי החדירה ופחות לדרכי הפעולה בארצות היעד. תוכננה הצנחה קולקטיבית מעל משולש הגבולות הונגריה-רומניה-בולגריה, והתפצלות לחוליות, שתפקידן לחבל במתקנים צבאיים ואסטרטגיים של הגרמנים. לחילופין, תוכננה נחיתה בחופי יוגוסלביה בעזרת צוללות.
בינואר 1944 דחו הבריטים תוכנית בת שלושה שלבים שהגיש משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות ("תוכנית אירופה"): בשלב הראשון תוכנן לשלוח לכל אחת מארצות הבלקן (הונגריה, סלובקיה, רומניה ובולגריה) שני אנשים, שיעסקו באירגון ובשידור; בעקבותיהם חמישה עד עשרה אנשים נוספים כמפקדי יחידות; ובשלב השלישי יישלחו לכל ארץ כ- 50 איש, להקמת תנועת מחתרת, שתפעל לעצירת פעולת ההשמדה ונגד הצבא הגרמני.
ביולי 1944 גובשה במחלקה המדינית "תוכנית ההתגוננות" להצלת יהדות הונגריה בידי שליחים מארץ ישראל שיארגנו התגוננות עצמית. מהלך המבצע המתוכנן:
א) הצנחה מיידית של עשרות חברי 'הגנה' (הכוונה בעיקר לאנשי המחלקות 'הבלקנית' ו'הגרמנית') על אדמת הונגריה, לחיזוק המחתרת הציונית שם ולהפעלתה.
ב) הקמת מחנה צבאי מחתרתי שישמש מרכז קליטה לנוער יהודי בגבול יוגוסלביה-הונגריה-רומניה, וישמש גם כבסיס לפעולות ההתגוננות והבריחה מארצות אלה.
מאמצי משה שרת וראובן שילוח לשכנע אישים בצמרת המדינית ובפיקוד הצבאי הבריטי לא נשאו פרי. באוגוסט 1944 הגיעה תשובה שאין עדיין אישור סופי לבקשה, ולאחר מכן התברר שהבריטים נוקטים ב"סחבת" מכוונת לדחיית התוכנית.
תוכניות המחלקה לא עובדו לפרטים, וניכר בהן חוסר הבנה של המציאות באירופה, מה שהטיל ספק בסבירות הצלחתן, אולם הן ביטאו את תחושת שותפות הגורל עם יהדות אירופה הנתונה להשמדה ואת הרצון לבוא לעזרתה. אי הפעלת תוכניות המחלקה נבע מהתלות המוחלטת בשותפים הבריטים. הללו העדיפו את האינטרסים הפוליטיים שלהם על פני יוזמות להצלת יהודים משטחי הכיבוש הנאצי, ולכן לא אישרו צעדים שהיו עשויים להעניק לסוכנות היהודית את הזכות לתבוע מאוחר יותר תביעות מדיניות, כתמורה לאותם שירותי המחלקה למען הצבא הבריטי.
התוכניות הראשונות של המחלקה כוונו בעיקר לדרכי החדירה ופחות לדרכי הפעולה בארצות היעד. תוכננה הצנחה קולקטיבית מעל משולש הגבולות הונגריה-רומניה-בולגריה, והתפצלות לחוליות, שתפקידן לחבל במתקנים צבאיים ואסטרטגיים של הגרמנים. לחילופין, תוכננה נחיתה בחופי יוגוסלביה בעזרת צוללות.
בינואר 1944 דחו הבריטים תוכנית בת שלושה שלבים שהגיש משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות ("תוכנית אירופה"): בשלב הראשון תוכנן לשלוח לכל אחת מארצות הבלקן (הונגריה, סלובקיה, רומניה ובולגריה) שני אנשים, שיעסקו באירגון ובשידור; בעקבותיהם חמישה עד עשרה אנשים נוספים כמפקדי יחידות; ובשלב השלישי יישלחו לכל ארץ כ- 50 איש, להקמת תנועת מחתרת, שתפעל לעצירת פעולת ההשמדה ונגד הצבא הגרמני.
ביולי 1944 גובשה במחלקה המדינית "תוכנית ההתגוננות" להצלת יהדות הונגריה בידי שליחים מארץ ישראל שיארגנו התגוננות עצמית. מהלך המבצע המתוכנן:
א) הצנחה מיידית של עשרות חברי 'הגנה' (הכוונה בעיקר לאנשי המחלקות 'הבלקנית' ו'הגרמנית') על אדמת הונגריה, לחיזוק המחתרת הציונית שם ולהפעלתה.
ב) הקמת מחנה צבאי מחתרתי שישמש מרכז קליטה לנוער יהודי בגבול יוגוסלביה-הונגריה-רומניה, וישמש גם כבסיס לפעולות ההתגוננות והבריחה מארצות אלה.
מאמצי משה שרת וראובן שילוח לשכנע אישים בצמרת המדינית ובפיקוד הצבאי הבריטי לא נשאו פרי. באוגוסט 1944 הגיעה תשובה שאין עדיין אישור סופי לבקשה, ולאחר מכן התברר שהבריטים נוקטים ב"סחבת" מכוונת לדחיית התוכנית.
תוכניות המחלקה לא עובדו לפרטים, וניכר בהן חוסר הבנה של המציאות באירופה, מה שהטיל ספק בסבירות הצלחתן, אולם הן ביטאו את תחושת שותפות הגורל עם יהדות אירופה הנתונה להשמדה ואת הרצון לבוא לעזרתה. אי הפעלת תוכניות המחלקה נבע מהתלות המוחלטת בשותפים הבריטים. הללו העדיפו את האינטרסים הפוליטיים שלהם על פני יוזמות להצלת יהודים משטחי הכיבוש הנאצי, ולכן לא אישרו צעדים שהיו עשויים להעניק לסוכנות היהודית את הזכות לתבוע מאוחר יותר תביעות מדיניות, כתמורה לאותם שירותי המחלקה למען הצבא הבריטי.