המחלקה הבלקנית
הידיעות על השמדת יהדות אירופה, שהחלו להגיע לארץ בסוף שנת 1942, והפרטים על מרד גטו וורשה, באפריל 1943, הסעירו את היישוב והאיצו את הכנת תוכניות ההצלה של ההנהגה.
ביוזמתו של יצחק שדה הגיע מטה הפלמ"ח למסקנה, שלצורך פעולות הצלה יש להקים מסגרת רחבה של שליחים.
ביוזמתו של יצחק שדה הגיע מטה הפלמ"ח למסקנה, שלצורך פעולות הצלה יש להקים מסגרת רחבה של שליחים.
אימון ימי
הידיעות על השמדת יהדות אירופה, שהחלו להגיע לארץ בסוף שנת 1942, והפרטים על מרד גטו וורשה, באפריל 1943, הסעירו את היישוב והאיצו את הכנת תוכניות ההצלה של ההנהגה.
ביוזמתו של יצחק שדה הגיע מטה הפלמ"ח למסקנה, שלצורך פעולות הצלה יש להקים מסגרת רחבה של שליחים , שתציב לפניה מטרות אלה:
א) הגשת עזרה ליהודים בשטחי הכיבוש הנאצי;
ב) אירגון מחתרת אנטי נאצית מקרב יהודי הבלקן,
ג) ביצוע פעילויות חבלה ומודיעין, לעזרת בעלות הברית .
בתחילת 1944 הוקמה מחלקה מיוחדת למטרות אלה, במסגרת פלוגה ז' של הפלמ"ח, במקביל ל'קורס הזורע' - 'המחלקה הבלקנית'. כמפקד המחלקה מונה שמואל גבעון (אולי הקר), איש 'המחלקה הגרמנית'. 28 אנשי המחלקה נבחרו על-פי ארצות מוצאם והתאמתם האישית והחברתית. המחלקה עבדה בקיבוץ הזורע כמחלקת פלמ"ח רגילה, גרה במחלבת המושבה יקנעם, והתאמנה ביערות משמר-העמק ובדליית-א-רוחה (בקרבת עין-השופט).
אימוני המחלקה נחלקו בין שני תחומים:
א) בתחום הצבאי: הכשרה בלוחמת גרילה, שחייבה כושר גופני גבוה; שליטה במיגוון אמצעי לחימה ושיטות לחימה, יכולת מילוט והסתוות.
ב) בתחום הרעיוני: הקניית הידע הדרוש על ארץ היעד, חישול רוח הלחימה וחיזוק האמונה בערכה של הושטת העזרה ליהודים.
אחרי קורס ימי בקיסריה (ב- 9 באפריל 1944) עברו אנשי המחלקה לרמת-הכובש להתאמן יחד עם שאר אנשי הפלמ"ח. חלק מתוך חברי המחלקה, שהיו בוגרי 'קורס הזורע' , גוייסו לצבא הבריטי ולמפעל הצנחנות. אלה שלא גויסו חזרו ליקנעם והמשיכו להתאמן בשלוש חוליות נפרדות: החוליה ההונגרית בפיקודו של יעקב סלומון, החולייה האוסטרית בפיקודו של מנחם יורש (זינגר), והחוליה הרומנית בפיקודו של שמואל ינאי (סאמק).
תוכניות הפעילות של המחלקה גובשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית. בתחילה עסקו התוכניות בעיקר בדרכי החדירה, ופחות מזה בפעילות בארצות היעד. תוכנית אחת דיברה על הצנחה קולקטיבית מעל משולש הגבולות הונגריה-רומניה-בולגריה, ותוכנית אחרת על נחיתה בחופי יוגוסלביה. ביולי 1944 גובשה 'תוכנית ההתגוננות' שכללה החדרה של עשרות חברי 'הגנה', בהם אנשי המחלקות 'הגרמנית' ו'הבלקנית', והקמת מחנה צבאי, שישמש כבסיס הכנה לפעולות התגוננות ובריחה באותו משולש הגבולות. התוכניות הוגשו לשתיים משלוחות המודיעין של השירותים החשאיים הבריטים: ה- I.S.L.D וה- A-FORCE (מטה המילוט) , אולם הבריטים , שקיום המחלקה והפעלתה היו מותנים בהסכמתם, דחו אותן אחת לאחת.
דחיית יוזמת הסוכנות נבעה משיקולים פוליטיים, כמו החשש שהפעלת המחלקה תעניק לסוכנות מעמד שיאפשר הצגת תביעות מדיניות בתום המלחמה.
בראשית ספטמבר 1944 הודיעו הבריטים על חיסול 'המחלקה הבלקנית' ואנשיה חזרו ליחידותיהם המקוריות בפלמ"ח.
ביוזמתו של יצחק שדה הגיע מטה הפלמ"ח למסקנה, שלצורך פעולות הצלה יש להקים מסגרת רחבה של שליחים , שתציב לפניה מטרות אלה:
א) הגשת עזרה ליהודים בשטחי הכיבוש הנאצי;
ב) אירגון מחתרת אנטי נאצית מקרב יהודי הבלקן,
ג) ביצוע פעילויות חבלה ומודיעין, לעזרת בעלות הברית .
בתחילת 1944 הוקמה מחלקה מיוחדת למטרות אלה, במסגרת פלוגה ז' של הפלמ"ח, במקביל ל'קורס הזורע' - 'המחלקה הבלקנית'. כמפקד המחלקה מונה שמואל גבעון (אולי הקר), איש 'המחלקה הגרמנית'. 28 אנשי המחלקה נבחרו על-פי ארצות מוצאם והתאמתם האישית והחברתית. המחלקה עבדה בקיבוץ הזורע כמחלקת פלמ"ח רגילה, גרה במחלבת המושבה יקנעם, והתאמנה ביערות משמר-העמק ובדליית-א-רוחה (בקרבת עין-השופט).
אימוני המחלקה נחלקו בין שני תחומים:
א) בתחום הצבאי: הכשרה בלוחמת גרילה, שחייבה כושר גופני גבוה; שליטה במיגוון אמצעי לחימה ושיטות לחימה, יכולת מילוט והסתוות.
ב) בתחום הרעיוני: הקניית הידע הדרוש על ארץ היעד, חישול רוח הלחימה וחיזוק האמונה בערכה של הושטת העזרה ליהודים.
אחרי קורס ימי בקיסריה (ב- 9 באפריל 1944) עברו אנשי המחלקה לרמת-הכובש להתאמן יחד עם שאר אנשי הפלמ"ח. חלק מתוך חברי המחלקה, שהיו בוגרי 'קורס הזורע' , גוייסו לצבא הבריטי ולמפעל הצנחנות. אלה שלא גויסו חזרו ליקנעם והמשיכו להתאמן בשלוש חוליות נפרדות: החוליה ההונגרית בפיקודו של יעקב סלומון, החולייה האוסטרית בפיקודו של מנחם יורש (זינגר), והחוליה הרומנית בפיקודו של שמואל ינאי (סאמק).
תוכניות הפעילות של המחלקה גובשו על ידי אנשי הסוכנות היהודית. בתחילה עסקו התוכניות בעיקר בדרכי החדירה, ופחות מזה בפעילות בארצות היעד. תוכנית אחת דיברה על הצנחה קולקטיבית מעל משולש הגבולות הונגריה-רומניה-בולגריה, ותוכנית אחרת על נחיתה בחופי יוגוסלביה. ביולי 1944 גובשה 'תוכנית ההתגוננות' שכללה החדרה של עשרות חברי 'הגנה', בהם אנשי המחלקות 'הגרמנית' ו'הבלקנית', והקמת מחנה צבאי, שישמש כבסיס הכנה לפעולות התגוננות ובריחה באותו משולש הגבולות. התוכניות הוגשו לשתיים משלוחות המודיעין של השירותים החשאיים הבריטים: ה- I.S.L.D וה- A-FORCE (מטה המילוט) , אולם הבריטים , שקיום המחלקה והפעלתה היו מותנים בהסכמתם, דחו אותן אחת לאחת.
דחיית יוזמת הסוכנות נבעה משיקולים פוליטיים, כמו החשש שהפעלת המחלקה תעניק לסוכנות מעמד שיאפשר הצגת תביעות מדיניות בתום המלחמה.
בראשית ספטמבר 1944 הודיעו הבריטים על חיסול 'המחלקה הבלקנית' ואנשיה חזרו ליחידותיהם המקוריות בפלמ"ח.