מורשת שיתוף נשים בפיזמוני הפלמ"ח
מקובל לראות בפיזמוני יחידה ביטוי להלכי הרוח ולתחושות של כותביהם ושל קהל היעד שאליו הם מיועדים - אנשי היחידה. על פי הנחה זו יכולים פיזמוני הפלמ"ח שנכתבו ברובם בידי שני משוררי הפלמ"ח - ח' חפר (פיינר) וח' גורי, ומיעוטם בידי משוררים אחרים מהפלמ"ח ומחוצה לו, להוות מקור לבחינת היחס אל האישה ומעמדה בפלמ"ח.
מקובל לראות בפיזמוני יחידה ביטוי להלכי הרוח ולתחושות של כותביהם ושל קהל היעד שאליו הם מיועדים - אנשי היחידה. על פי הנחה זו יכולים פיזמוני הפלמ"ח שנכתבו ברובם בידי שני משוררי הפלמ"ח - ח' חפר (פיינר) וח' גורי, ומיעוטם בידי משוררים אחרים מהפלמ"ח ומחוצה לו, להוות מקור לבחינת היחס אל האישה ומעמדה בפלמ"ח.
אסופת פיזמוני הפלמ"ח המלאה ביותר, היא "משפחת הפלמ"ח - ילקוט עלילות וזמר", בה כונסו (ב- 1974) השירים, הפיזמונים וכתובים אחרים, שהיו מקובלים בחטיבה בכל תקופת קיומה. דמות האישה מופיעה באופנים שונים בפיזמונים רבים, אם כי הפיזמונים המוקדשים לגברים רבים יותר. ואולם ככלל, רוב הנשים בפיזמונים א י נ ן ה נ ש י ם ה מ ג ו י י ס ו ת ב פ ל מ " ח. לא מופיעות בהם נשים שותפות ליחידה הצבאית, אלא נשים הממלאות את התפקיד הקלאסי של נערת החייל, הנערה המחכה בבית, מושא הגעגועים והאהבות. לדוגמה:
היא עמדה בחלון (ח.ג.) - "היא עמדה בחלון והביטה/ הוא יצא למסע השלישי..."
יצאנו אט (ח.ח.) - "את תחכי, על-כן כל כך בשקט..."
רותי (ח.ח.) - "לי נערה יש ושמה רותי המחכה באלה החופים..."
כשהלכנו לפלמ"ח (ניסן לויתן) - "אני אז אותה לנצח לא אשכח, כאשר אנחנו צועדים בסך..."
בסוכה קטנה (לא ידוע) - "הרחק מן הבית הוא נמצא ושמה היא האהובה..."
רבים יותר משירי הגעגועים הם השירים שמגמתם לפאר ולהלל את הלוחם, "הגבר". נוכחות האישה בשירים אלה משרתת את המגמה הזאת. בכך מצטיינים פיזמוני היחידה הערבית ושירי המלחים של הפלי"ם, אך גם בין הפיזמונים האחרים היא בולטת:
אהובה לי (אלכסנדר פן?) - "את שלי כמו אבטיח ... את שלי צימוק ניחוח..."
שיא הכיף (ח.ח.) - "שיא הכיף אצלי - בילוי עם נערות..."
רוטנברג (לא ידוע) - "הבו בירה ונשירה.../ המלח אוהב את הנערה..."
קפיטן, קפיטן (מקור רוסי) - "וקרה מעשה-שטן/ התאהב הקפיטן..."
סורו סורו מני - (לא ידוע) - "אך לי אהובה, גם פה גם שם - אחת צנועה, שניה פרוצה..."
ג'יפ (ח.ח.) - "טוב, אתן גם לך ילדונת קצת בהגה להחזיק..."
החופש תם (ח.ח.) - "תני נשיקה ילדה לבחורים..."
דודו (ח.ח.) - "ועת הקיפוהו בנות עד צוואר - צחק הוא עד לב השמים..."
לא נעדרו גם פיזמוני חיילים גסים (שגסותם מתונה למדי) בהם האישה היא מושא ללעג וזילזול:
תנו לי בת; הלכה דוניה; יש לה רגל מתברגת; כשהיא מתחממת; סמרה הופ!
מחברי הפיזמונים האלה אינם ידועים. הם נוצרו כנראה באופן ספונטני בין הפלמחאים והפכו לפיזמונים מקובלים ביחידה.
אסופת פיזמוני הפלמ"ח המלאה ביותר, היא "משפחת הפלמ"ח - ילקוט עלילות וזמר", בה כונסו (ב- 1974) השירים, הפיזמונים וכתובים אחרים, שהיו מקובלים בחטיבה בכל תקופת קיומה. דמות האישה מופיעה באופנים שונים בפיזמונים רבים, אם כי הפיזמונים המוקדשים לגברים רבים יותר. ואולם ככלל, רוב הנשים בפיזמונים א י נ ן ה נ ש י ם ה מ ג ו י י ס ו ת ב פ ל מ " ח. לא מופיעות בהם נשים שותפות ליחידה הצבאית, אלא נשים הממלאות את התפקיד הקלאסי של נערת החייל, הנערה המחכה בבית, מושא הגעגועים והאהבות. לדוגמה:
היא עמדה בחלון (ח.ג.) - "היא עמדה בחלון והביטה/ הוא יצא למסע השלישי..."
יצאנו אט (ח.ח.) - "את תחכי, על-כן כל כך בשקט..."
רותי (ח.ח.) - "לי נערה יש ושמה רותי המחכה באלה החופים..."
כשהלכנו לפלמ"ח (ניסן לויתן) - "אני אז אותה לנצח לא אשכח, כאשר אנחנו צועדים בסך..."
בסוכה קטנה (לא ידוע) - "הרחק מן הבית הוא נמצא ושמה היא האהובה..."
רבים יותר משירי הגעגועים הם השירים שמגמתם לפאר ולהלל את הלוחם, "הגבר". נוכחות האישה בשירים אלה משרתת את המגמה הזאת. בכך מצטיינים פיזמוני היחידה הערבית ושירי המלחים של הפלי"ם, אך גם בין הפיזמונים האחרים היא בולטת:
אהובה לי (אלכסנדר פן?) - "את שלי כמו אבטיח ... את שלי צימוק ניחוח..."
שיא הכיף (ח.ח.) - "שיא הכיף אצלי - בילוי עם נערות..."
רוטנברג (לא ידוע) - "הבו בירה ונשירה.../ המלח אוהב את הנערה..."
קפיטן, קפיטן (מקור רוסי) - "וקרה מעשה-שטן/ התאהב הקפיטן..."
סורו סורו מני - (לא ידוע) - "אך לי אהובה, גם פה גם שם - אחת צנועה, שניה פרוצה..."
ג'יפ (ח.ח.) - "טוב, אתן גם לך ילדונת קצת בהגה להחזיק..."
החופש תם (ח.ח.) - "תני נשיקה ילדה לבחורים..."
דודו (ח.ח.) - "ועת הקיפוהו בנות עד צוואר - צחק הוא עד לב השמים..."
לא נעדרו גם פיזמוני חיילים גסים (שגסותם מתונה למדי) בהם האישה היא מושא ללעג וזילזול:
תנו לי בת; הלכה דוניה; יש לה רגל מתברגת; כשהיא מתחממת; סמרה הופ!
מחברי הפיזמונים האלה אינם ידועים. הם נוצרו כנראה באופן ספונטני בין הפלמחאים והפכו לפיזמונים מקובלים ביחידה.