יבוא תרבותי
הפלמ"ח לא ניזון רק מן התרבות המקורית שנוצרה והתגבשה בין חייליו, מפקדיו, קציני התרבות שלו או להקת הצ'יזבטרון, אלא גם מפעילות תרבותית חיצונית.
הפלמ"ח לא ניזון רק מן התרבות המקורית שנוצרה והתגבשה בין חייליו, מפקדיו, קציני התרבות שלו או להקת הצ'יזבטרון, אלא גם מפעילות תרבותית חיצונית. קצין ההסברה החטיבתי, זרובבל גלעד, תיכנן לערוך כנס פלוגתי בן יממה אחת, שבו ישתתפו אמנים ומרצים מבחוץ, מדי חודש או שישה שבועות. אחד מתפקידיו של קצין התרבות בפלמ"ח היה תיאום הופעות האמנים במחנות שבאחריותו וקצין ההסברה החטיבתי השתדל שמופעיהם של האמנים והרצאות האורחים יעלו בקנה אחד עם המסרים החינוכיים של הפלמ"ח. בין המרצים שבאו מבחוץ היו מנהיגי היישוב, אנשי רוח ומורים מן האוניברסיטה, אשר דיברו על מצבו המדיני של היישוב בארץ, על ההעפלה, על התנועה הציונית, על מלחמת העולם השנייה, על תנועות שחרור בעולם ועוד. בין האמנים היו שחקנים, זמרים וקריינים.
קשיי המימון ופיזורו של הפלמ"ח למסגרות קטנות, שהיו מוצבות בכל רחבי הארץ, היקשו על הבאת האמנים. עם זאת, כפי שהעיד מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, רבים מטובי האמנים נענו לפניית מטה הפלמ"ח להופיע במחנותיו ורובם עשו זאת בהתנדבות. יש לזכור כי באותה תקופה היה זה נוהג מקובל בקרב האמנים לצאת להופעות במשקי ההתיישבות העובדת ואף במרוחקים ובמבודדים שבהם.
היו קציני תרבות, דוגמת בני מרשק, אשר בזכות קשריהם האישיים ויוזמתם הצליחו להביא אמנים מן השורה הראשונה. מרשק היה בן בית אצל אנשי הבוהמה בתל אביב ואיש לא סירב, כאשר בני ביקש ממנו להופיע בפני חיילי הפלמ"ח. כך הגיעו הבולטים שבשחקני תיאטרון 'הבימה', כמו, מסקין, ברטונוב, רודנסקי וחנה רובינא להופיע בפני הפלמ"חניקים. חנה רובינא הופיעה בחניתה לאור פנסי משאית, קראה שיר והתרגשה "כמו ילדה" מעצם המעמד.
התרומה התרבותית לא הצטמצמה לתחום התיאטרון בלבד: המשורר נתן אלתרמן חיבר יצירה מיוחדת לכבוד כנס הפלמ"ח הראשון (מאי 1944) שנערך במשמר העמק. באותו כנס, שנחשב מאורע בעל חשיבות, נשא משה שרת, שהיה ראש המחלקה המדינית בהנהלת הסוכנות היהודית, את הנאום המרכזי.
הפלמ"ח, ששאף להרחיב ולהעמיק את המטען התרבותי של אנשיו עודד גם יציאה להצגות תיאטרון. בנושא זה נתגלעו קשיים תקציביים וטכניים: התביעה שההנחה במחירי הכרטיסים שניתנה ללובשי מדים תינתן גם לאנשי הפלמ"ח, שהסתובבו בבגדים אזרחיים (מחתרת), נתקלה בקשיים.
הצלחתם של קציני התרבות בהבאת מרצים ואמנים אורחים מלמדת, שהאחרונים ראו במגוייסי הפלמ"ח קהל מתאים לקונצרטים של מוסיקה קלאסית, להופעות יחיד של שחקני תיאטרון ולהרצאות בנושאים אקטואליים ובתחומים כלליים. דבר זה מלמד על הרגלי צריכת התרבות של מגוייסי הפלמ"ח או, לחלופין, על תפיסתם של קציני התרבות לגבי קהל היעד שלהם.
קשיי המימון ופיזורו של הפלמ"ח למסגרות קטנות, שהיו מוצבות בכל רחבי הארץ, היקשו על הבאת האמנים. עם זאת, כפי שהעיד מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, רבים מטובי האמנים נענו לפניית מטה הפלמ"ח להופיע במחנותיו ורובם עשו זאת בהתנדבות. יש לזכור כי באותה תקופה היה זה נוהג מקובל בקרב האמנים לצאת להופעות במשקי ההתיישבות העובדת ואף במרוחקים ובמבודדים שבהם.
היו קציני תרבות, דוגמת בני מרשק, אשר בזכות קשריהם האישיים ויוזמתם הצליחו להביא אמנים מן השורה הראשונה. מרשק היה בן בית אצל אנשי הבוהמה בתל אביב ואיש לא סירב, כאשר בני ביקש ממנו להופיע בפני חיילי הפלמ"ח. כך הגיעו הבולטים שבשחקני תיאטרון 'הבימה', כמו, מסקין, ברטונוב, רודנסקי וחנה רובינא להופיע בפני הפלמ"חניקים. חנה רובינא הופיעה בחניתה לאור פנסי משאית, קראה שיר והתרגשה "כמו ילדה" מעצם המעמד.
התרומה התרבותית לא הצטמצמה לתחום התיאטרון בלבד: המשורר נתן אלתרמן חיבר יצירה מיוחדת לכבוד כנס הפלמ"ח הראשון (מאי 1944) שנערך במשמר העמק. באותו כנס, שנחשב מאורע בעל חשיבות, נשא משה שרת, שהיה ראש המחלקה המדינית בהנהלת הסוכנות היהודית, את הנאום המרכזי.
הפלמ"ח, ששאף להרחיב ולהעמיק את המטען התרבותי של אנשיו עודד גם יציאה להצגות תיאטרון. בנושא זה נתגלעו קשיים תקציביים וטכניים: התביעה שההנחה במחירי הכרטיסים שניתנה ללובשי מדים תינתן גם לאנשי הפלמ"ח, שהסתובבו בבגדים אזרחיים (מחתרת), נתקלה בקשיים.
הצלחתם של קציני התרבות בהבאת מרצים ואמנים אורחים מלמדת, שהאחרונים ראו במגוייסי הפלמ"ח קהל מתאים לקונצרטים של מוסיקה קלאסית, להופעות יחיד של שחקני תיאטרון ולהרצאות בנושאים אקטואליים ובתחומים כלליים. דבר זה מלמד על הרגלי צריכת התרבות של מגוייסי הפלמ"ח או, לחלופין, על תפיסתם של קציני התרבות לגבי קהל היעד שלהם.