משוררי הפלמ"ח

את רוחו המיוחדת של הפלמ"ח הצליחו יותר מכל לבטא בשירה שני משוררים אנשי פלמ"ח: חיים גורי וחיים חפר. שיריו של גורי כגון 'רשות הדיבור לחבר פרבלום' ו'הזקן רק ייתן פקודה' שיקפו את תיסכולם של הפלמ"חניקים לנוכח מדיניות ההבלגה של מוסדות היישוב ורצונם לעשות יותר לחיסול הדיכוי הבריטי בארץ. שירו הנודע, 'באב אל וואד' (לחן מאת ש. פרשקו), מבכה את המחיר האיום ששילמו לוחמי הפלמ"ח וצה"ל בקרבות הדרך לירושלים. עבור רבים מזקק שיר 'הריעות', גם הוא של גורי (לחן- סשה ארגוב) את תמציתה של רוח הפלמ"ח, לפיה המחלקה אינה רק יחידה קרבית אלא גוף של חברים, כשאובדן האחד הוא כפגיעה בגוף כולו. חיים חפר (שהקים את הצ'יזבטרון, להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח) הירבה לתאר את הווי הפלמ"ח ופיזמוניו זכו לפופולאריות רבה. ביניהם: 'רבותי ההיסטוריה חוזרת', 'הג'יפ', 'הפינג'אן', 'בין גבולות', 'הן אפשר' - שביטא כמיהה למחר של שלום, 'בת שבע' (במלאת שבע שנים להקמת הפלמ"ח), ורבים אחרים. פרט לגורי וחפר היו בפלמ"ח משוררים נוספים כגון זרובבל גלעד (מחבר 'שיר הפלמ"ח' שהיה להימנון הפלמ"ח, הושר תחילה בנעימה רוסית ואחר כך הולחן בידי דוד זהבי), ע. הלל ומשה טבנקין.
היו שירי זמר שיוחדו ליחידות מסוימות: המסתערבים בפלמ"ח הרבו לשיר שירים בערבית. לאנשי הפלי"ם היו שירים משלהם, כגון 'קיסריה קיסריה' (עממי), על שם בסיס הפלי"ם ו'שיר הקברניט' ("עם ליל חורפי"), שנימנה על שירי ההעפלה. היו שירים מיוחדים להכשרות מסויימות, או שזוהו עימן. כך השיר "פוצצו שם את קצלניק" (עממי), על חיילי הכשרה מסויימת, אשר בטעות פוצצו בצפת בית של יהודי בשם קצלניק, במקום לפוצץ בית של ערבי. שירים אלה נדדו בפלמ"ח מפה לאוזן או שהופצו באמצעות קורסים וכינוסים משותפים.