הכשרות של המחנות העולים
היחס לגיוס מטעם התנועה לאחר הסכם ההכשרות.
המחנות העולים היא אחת מתנועות הנוער הלומדות הארץ-ישראליות. התנועה נוסדה בשנת 1926 על ידי 11 תלמידי כיתה י"א מהגימנסיה הרצליה בתל אביב (לימים "החוג הזקן"), אשר מאסו בהלך החיים הבורגני של התקופה, כאשר רבים מהתלמידים היו נוסעים בסיום התיכון ללימודים בחו"ל. הם החליטו ליצור חברת נוער שתלמד את "הציונות של העושים", תצא להגשמה חלוצית בארץ ישראל ותחנך נערים ונערות ברוח זו. תאריך הקמת התנועה הרשמי נקבע לכ"ה בתשרי תרפ"ז.
בשנת 1928 יצאו חברי "החוג הזקן" להכשרה ראשונה בחדרה, שם עבדו בחקלאות. התנועה שגדלה בינתיים נקראה קבוצת החוגים. בשנת 1930 התאחדה התנועה עם "לגיון הצופים" מירושלים ועם קהילות הצופים מפתח תקווה וחיפה. בתקופה זו התקבלה ההחלטה על יצירת הזיקה בין התנועה לבין הקיבוץ המאוחד והתקבל שמה של התנועה "המחנות העולים" - המחנה כמקום זמני ממנו עולים להגשמה.
בשנת 1932 הוקם קיבוץ בית השיטה (קיבוצה הראשון של התנועה). מאז הקימה התנועה והשלימה עוד 41 קיבוצים (נכון לשנת 2006) ובהם: מעוז חיים, חמדיה, גבים, בית הערבה, יד חנה, נתיב הל"ה, צובה, שדות ים, ורבים נוספים.
בשנת 1954 התאחדה המחנות העולים עם תנועת הנוער "הצופים החלוציים" בשיתוף עם התנועה העולמית "דרור", ושינתה את שמה ל "דרור-המחנות העולים". בשנת 1980, כשהתאחד "הקיבוץ המאוחד" עם "איחוד הקבוצות והקיבוצים" והוקמה התנועה הקיבוצית המאוחדת – התק"ם – חזרה תנועת הנוער לשמה המקורי (אך מימרת התנועה נשארה "דרור עלה – עלֹה נעלה"). החל משנות ה-90 פועלת המחנות העולים גם בקיבוצים.
המחנות העולים שהייתה תנועה קטנה וקלטה לשורותיה בעיקר נערים לומדים, תמכה בגיוס ההכשרות ואף קראה להפסקת לימודי השמיניות במטרה שיתגייסו לפלמ"ח. יוזמה המונית זו נכשלה, ולבסוף רק מחצית מחברי 'החוג העולה' של התנועה התגייסו לפלמ"ח. במהלך כל השנים המשיכה התנועה לגייס את בוגריה. ואולם לא הצליחה להגדיל את מספר חבריה היוצאים למסגרת ההכשרה. עד קיץ 1948 התגייסו לפלמ"ח 8 הכשרות של ‘המחנות-העולים’ לפלמ"ח.
בשנת 1928 יצאו חברי "החוג הזקן" להכשרה ראשונה בחדרה, שם עבדו בחקלאות. התנועה שגדלה בינתיים נקראה קבוצת החוגים. בשנת 1930 התאחדה התנועה עם "לגיון הצופים" מירושלים ועם קהילות הצופים מפתח תקווה וחיפה. בתקופה זו התקבלה ההחלטה על יצירת הזיקה בין התנועה לבין הקיבוץ המאוחד והתקבל שמה של התנועה "המחנות העולים" - המחנה כמקום זמני ממנו עולים להגשמה.
בשנת 1932 הוקם קיבוץ בית השיטה (קיבוצה הראשון של התנועה). מאז הקימה התנועה והשלימה עוד 41 קיבוצים (נכון לשנת 2006) ובהם: מעוז חיים, חמדיה, גבים, בית הערבה, יד חנה, נתיב הל"ה, צובה, שדות ים, ורבים נוספים.
בשנת 1954 התאחדה המחנות העולים עם תנועת הנוער "הצופים החלוציים" בשיתוף עם התנועה העולמית "דרור", ושינתה את שמה ל "דרור-המחנות העולים". בשנת 1980, כשהתאחד "הקיבוץ המאוחד" עם "איחוד הקבוצות והקיבוצים" והוקמה התנועה הקיבוצית המאוחדת – התק"ם – חזרה תנועת הנוער לשמה המקורי (אך מימרת התנועה נשארה "דרור עלה – עלֹה נעלה"). החל משנות ה-90 פועלת המחנות העולים גם בקיבוצים.
המחנות העולים שהייתה תנועה קטנה וקלטה לשורותיה בעיקר נערים לומדים, תמכה בגיוס ההכשרות ואף קראה להפסקת לימודי השמיניות במטרה שיתגייסו לפלמ"ח. יוזמה המונית זו נכשלה, ולבסוף רק מחצית מחברי 'החוג העולה' של התנועה התגייסו לפלמ"ח. במהלך כל השנים המשיכה התנועה לגייס את בוגריה. ואולם לא הצליחה להגדיל את מספר חבריה היוצאים למסגרת ההכשרה. עד קיץ 1948 התגייסו לפלמ"ח 8 הכשרות של ‘המחנות-העולים’ לפלמ"ח.