הכשרות של השומר-הצעיר
היחס לגיוס מטעם התנועה לאחר הסכם ההכשרות.
תנועת השומר הצעיר קמה לראשונה ב-1911 בלבוב שבגליציה שהייתה בשליטת אוסטרו-הונגריה (כיום אוקראינה), שם הקים הנריק שטרנר את ארגון הצופים הראשון. הייתה זו תנועת הנוער היהודית הראשונה, ושמה שונה ב-1913 ל"השומר" בהשפעת אגודת "השומר" הארץ-ישראלית. בהשפעת התנועה בגליציה החלה פעילות מקבילה בפולין הקונגרסאית (שטח פולין שהיה בשליטת רוסיה), פעילות זו גברה בשנת 1916 לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה ואוסטרו-הונגריה. בעיצומה של המלחמה התאחדה התנועה עם סניף וינה של תנועת צעירי ציון, שהייתה תנועה שעסקה בלימוד השפה העברית, יהדות וציונות. התנועה המאוחדת נקראה בהתחלה "שומרים-צעירי ציון" ובהמשך קיבלה את שמה הנוכחי:"השומר הצעיר".
בשנת 1927 היו בארץ כבר חמישה קיבוצים של יוצאי התנועה (שריד, עין שמר, מעברות, משמר העמק ובית אלפא) למרות השתייכותם לאותה תנועה הקשר בין הקיבוצים היה מזערי וגם הקשר לתנועה בגולה היה לא משמעותי. ולכן הוחלט במועצה הארצית של התנועה ביולי 1927 להקים גוף שיאחד את כל קיבוצי התנועה ויהווה למעשה את תנועת הבוגרים שתהיה ההמשך לתנועת הנוער. בוועידה העולמית השלישית שהתקיימה בצ'כוסלובקיה בשנת 1930 הוחלט שהצטרפות לקיבוץ הארצי מהווה דרך ההגשמה היחידה והמחייבת עבור כל חניכי התנועה. חברי קיבוץ בית אלפא החליטו לא להצטרף בהתחלה בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים. גם חלק מראשי התנועה בגולה לא הסכימו עם החלטות הוועידה ופרשו מהתנועה.
לאחר הקמת הקיבוץ הארצי (או בשמו המלא - הקיבוץ הארצי השומר הצעיר) עברה למעשה הנהגתה של התנועה מהגולה (בעיקר פולין) לארץ וכל חברי התנועה בפולין עלו לארץ פרט לצעירים שחיכו לזמנם ושליחים שנשארו מאחור כדי להדריך אותם.
התנועה בארץ, שהחלה עם שני קנים וארבעים חניכים, גדלה ובוועידה הארצית שהתקיימה ב-20 באפריל 1938, היו בתנועה כ-2,000 חניכים ב-30 קנים. תוך כדי התפתח המבנה הארגוני של התנועה ועם השנים הבוגרים הארצישראליים השתלבו באופן מלא בהנהגת התנועה.
תנועת השומר הצעיר שהייתה תנועת-הנוער של ‘הקיבוץ-הארצי’, החליטה בסוף 1942, כי הכשרותיה לא תתגייסנה בשלמותן לפלמ"ח, והתנועה תסתפק בגיוס מיכסות. לאחר שמטה הפלמ"ח נענה לתביעותיה (גיוס לשנה אחת בלבד, התחשבות בצרכים התנועתיים והפניית הכשרותיה למשקי ‘הקיבוץ-הארצי’) אימצה אף היא את החלטת גיוס ההכשרות. באוקטובר 1943, התגייסה הכשרה ראשונה של התנועה. בינואר 1946, לאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות, התגייסו לפלמ"ח שתי הכשרות.
עד קיץ 1948 התגייסו לפלמ"ח 21 הכשרות של ‘השומר-הצעיר’ .
בשנת 1927 היו בארץ כבר חמישה קיבוצים של יוצאי התנועה (שריד, עין שמר, מעברות, משמר העמק ובית אלפא) למרות השתייכותם לאותה תנועה הקשר בין הקיבוצים היה מזערי וגם הקשר לתנועה בגולה היה לא משמעותי. ולכן הוחלט במועצה הארצית של התנועה ביולי 1927 להקים גוף שיאחד את כל קיבוצי התנועה ויהווה למעשה את תנועת הבוגרים שתהיה ההמשך לתנועת הנוער. בוועידה העולמית השלישית שהתקיימה בצ'כוסלובקיה בשנת 1930 הוחלט שהצטרפות לקיבוץ הארצי מהווה דרך ההגשמה היחידה והמחייבת עבור כל חניכי התנועה. חברי קיבוץ בית אלפא החליטו לא להצטרף בהתחלה בגלל חילוקי דעות אידיאולוגיים. גם חלק מראשי התנועה בגולה לא הסכימו עם החלטות הוועידה ופרשו מהתנועה.
לאחר הקמת הקיבוץ הארצי (או בשמו המלא - הקיבוץ הארצי השומר הצעיר) עברה למעשה הנהגתה של התנועה מהגולה (בעיקר פולין) לארץ וכל חברי התנועה בפולין עלו לארץ פרט לצעירים שחיכו לזמנם ושליחים שנשארו מאחור כדי להדריך אותם.
התנועה בארץ, שהחלה עם שני קנים וארבעים חניכים, גדלה ובוועידה הארצית שהתקיימה ב-20 באפריל 1938, היו בתנועה כ-2,000 חניכים ב-30 קנים. תוך כדי התפתח המבנה הארגוני של התנועה ועם השנים הבוגרים הארצישראליים השתלבו באופן מלא בהנהגת התנועה.
תנועת השומר הצעיר שהייתה תנועת-הנוער של ‘הקיבוץ-הארצי’, החליטה בסוף 1942, כי הכשרותיה לא תתגייסנה בשלמותן לפלמ"ח, והתנועה תסתפק בגיוס מיכסות. לאחר שמטה הפלמ"ח נענה לתביעותיה (גיוס לשנה אחת בלבד, התחשבות בצרכים התנועתיים והפניית הכשרותיה למשקי ‘הקיבוץ-הארצי’) אימצה אף היא את החלטת גיוס ההכשרות. באוקטובר 1943, התגייסה הכשרה ראשונה של התנועה. בינואר 1946, לאחר תקופה ארוכה של חוסר פעילות, התגייסו לפלמ"ח שתי הכשרות.
עד קיץ 1948 התגייסו לפלמ"ח 21 הכשרות של ‘השומר-הצעיר’ .