ביריה

היאחזות פלמ"ח שמוקמה במצודה על הר נועזים, שבמזרח הגליל-העליון, מצפון לצפת. את שטחה של ביריה רכש בשנת 1908 הברון רוטשילד, ובשנת 1922 נכשל ניסיונה של קבוצת פועלים להתיישב במקום. ב-8 בינואר 1945 (כ"ג בטבת תש"ה) נשלחה מחלקה של היחידה הדתית, המסונפת ל"בני-עקיבא", ועלתה על הקרקע להקים במקום היאחזות - לא למטרת התיישבות, אלא למטרות שמירה. חבריה הקימו בניין ביטחון במקום ועסקו בעבודות ייעור ביער הסמוך, מטעם הקרן-הקיימת.
ב - 5 במרס 1946 כבשו הבריטים את ביריה, בתואנה כי יושבי ההיאחזות התקיפו את מחנה הלגיון הערבי בהר כנען. הם אסרו את המתיישבים - 24 במספר - וכלאו אותם בכלא עכו. הדבר עורר רוגז עצום ביישוב היהודי וכעבור 10 ימים עלו כמה אלפי צעירים והקימו בקצה ההר שעליו המצודה, מחנה ארעי (ביריה ב'). באותו יום הסתערו הבריטים גם על אותו מחנה והניסו את יושביו, ואולם אחרים באו והקימו לידו את ביריה ג'. בסופו של דבר התירו הבריטים, לאחר משא ומתן, לעשרים צעירים להישאר במחנה ביריה ג'.
ב-7 ביוני 1946 יצאו הבריטים בעצמם מהמקום. המחנה הארעי נעזב ותושביו שבו למצודה.
מצודת ביריה הפכה ליישוב של תנועת בני-עקיבא ונעזבה לאחר מלחמת העצמאות מפאת מחסור בקרקע ובאמצעי ייצור.