תנועת המושבים
בספטמבר 1921 יצאה קבוצה של נשים וגברים, חלקם חברים לשעבר ב"אם הקבוצות"- דגניה לשטח שנרכש ע"י ההסתדרות הציונית (דרומית - מערבית לנצרת), כדי להקים את נהלל - מושב העובדים הראשון. שלושה חודשים לאחר מכן, עלה על האדמה המושב השני- כפר יחזקאל.
בספטמבר 1921 יצאה קבוצה של נשים וגברים, חלקם חברים לשעבר ב"אם הקבוצות"- דגניה לשטח שנרכש ע"י ההסתדרות הציונית (דרומית - מערבית לנצרת), כדי להקים את נהלל - מושב העובדים הראשון. שלושה חודשים לאחר מכן, עלה על האדמה המושב השני- כפר יחזקאל.
קצב ההתיישבות בכללו היה איטי, וב-1930 מנתה כל האוכלוסייה המושבית בארץ 3,400 איש בלבד.הקשיים היו עצומים. העלייה לארץ התנהלה בעצלתיים ואת הישוב פקד משבר כלכלי קשה, כשהחקלאות סובלת מתחרות מצד המשק הערבי בארץ ובארצות השכנות.
בשנות ה-30 נוצרה מסגרת חדשה של מושב - המושב השיתופי. צורת התיישבות זו היא מעין דרך ביניים בין מושב עובדים לקיבוץ.
למשפחה במושב השיתופי ניתן בית למגורים, שנותר רכוש האגודה. היא מקיימת משק-בית משלה, ולשם כך מקבלת הקצבה חודשית מקופת המושב, בהתאם לצרכיה וגודלה. אמצעי הייצור, כמו גם התוצרת עצמה, הם רכוש האגודה. העבודה נעשית עפ"י סידור עבודה מרכזי ולא עפ"י נטיית המשפחה, כבמושב עובדים.
ב- 1936 הוקם בגליל התחתון, כפר-חיטים, המושב השיתופי הראשון.
עוד בשנות ה-20 הוחל ב"מבצע 1000", שעיקרו להעלות 1000 משפחות על הקרקע. מטרות המבצע היו לחזק את ההתיישבות בעמק-יזרעאל ולכבוש את "אזור המטעים" - השפלה והשרון.
עד - 1936 עלו 44 מושבים על הקרקע ובהם 9,900 נפש.
שנות -30 הביאו לצמיחה במספר המושבים ולייעול בפריון ובתפוקה. בעמק יזרעאל החלו לעבוד מפעלי ההשקיה הראשונים, אשר אפשרו עיבוד אינטנסיבי והשגת יבולים פוריים יותר.
בשלהי שנות ה-30,כאמור, גבר קצב ההתיישבות, ועד הקמת המדינה כבר עמדו על הקרקע 58 מושבים. לתנופת ההתיישבות סייעו שיפור במצב הכלכלי, התגברות העלייה וגיבוש גרעינים של תושבי הארץ הותיקים, אשר החליטו לבנות את ביתם במושב.
קצב ההתיישבות בכללו היה איטי, וב-1930 מנתה כל האוכלוסייה המושבית בארץ 3,400 איש בלבד.הקשיים היו עצומים. העלייה לארץ התנהלה בעצלתיים ואת הישוב פקד משבר כלכלי קשה, כשהחקלאות סובלת מתחרות מצד המשק הערבי בארץ ובארצות השכנות.
בשנות ה-30 נוצרה מסגרת חדשה של מושב - המושב השיתופי. צורת התיישבות זו היא מעין דרך ביניים בין מושב עובדים לקיבוץ.
למשפחה במושב השיתופי ניתן בית למגורים, שנותר רכוש האגודה. היא מקיימת משק-בית משלה, ולשם כך מקבלת הקצבה חודשית מקופת המושב, בהתאם לצרכיה וגודלה. אמצעי הייצור, כמו גם התוצרת עצמה, הם רכוש האגודה. העבודה נעשית עפ"י סידור עבודה מרכזי ולא עפ"י נטיית המשפחה, כבמושב עובדים.
ב- 1936 הוקם בגליל התחתון, כפר-חיטים, המושב השיתופי הראשון.
עוד בשנות ה-20 הוחל ב"מבצע 1000", שעיקרו להעלות 1000 משפחות על הקרקע. מטרות המבצע היו לחזק את ההתיישבות בעמק-יזרעאל ולכבוש את "אזור המטעים" - השפלה והשרון.
עד - 1936 עלו 44 מושבים על הקרקע ובהם 9,900 נפש.
שנות -30 הביאו לצמיחה במספר המושבים ולייעול בפריון ובתפוקה. בעמק יזרעאל החלו לעבוד מפעלי ההשקיה הראשונים, אשר אפשרו עיבוד אינטנסיבי והשגת יבולים פוריים יותר.
בשלהי שנות ה-30,כאמור, גבר קצב ההתיישבות, ועד הקמת המדינה כבר עמדו על הקרקע 58 מושבים. לתנופת ההתיישבות סייעו שיפור במצב הכלכלי, התגברות העלייה וגיבוש גרעינים של תושבי הארץ הותיקים, אשר החליטו לבנות את ביתם במושב.