ההסתדרות הכללית של העובדים וההגנה
ארגון ה"הגנה" פעל מראשיתו ועד שנת 1930 בחסות הסתדרות העובדים. גם לאחר מכן, ועד להקמת מדינת ישראל, היו ההסתדרות ומוסדותיה, וכן מפלגות הפועלים וההתיישבות העובדת גורמים מובילים בהתפתחות ה"הגנה".
קורס בבית פעילי ההסתדרות להקנית ידע כללי
ארגון ה"הגנה" פעל מראשיתו ועד שנת 1930 בחסות הסתדרות העובדים. גם לאחר מכן, ועד להקמת מדינת ישראל, היו ההסתדרות ומוסדותיה, וכן מפלגות הפועלים וההתיישבות העובדת גורמים מובילים בהתפתחות ה"הגנה".
תחילה קיבלה על עצמה מפלגת אחדות העבודה, בוועידתה בכינרת ביוני 1920, "את עול האחריות לסידור ענייני ההגנה", והקימה ועד ראשון של הגנה. בדצמבר 1920 התקיימה בחיפה ועידת הייסוד של הסתדרות העובדים, וזו החליטה על הכללת "ארגון השמירה וההגנה" בין תפקידי ההסתדרות. במרס 1921 מינה הוועד הפועל של ההסתדרות את הוועד המרכזי של ה"הגנה".
הודות לשקט ולרגיעה היחסיים שהשתררו בארץ בין השנים 1922 ל-1929, לא נודעה חשיבות מיוחדת לבעיות הביטחון. ההסתדרות והיישוב היו עמוסי משימות ובעיות אחרות, אשר הסיחו את תשומת הלב מענייני ה"הגנה". מפעם לפעם מונו חברים חדשים ל"וועד המרכזי" של ה"הגנה", ביניהם דוד בן-גוריון, לוי שקולניק- אשכול, יצחק בן-צבי, דב הוז ויוסף שפרינצק. אך בהדרגה דעכה פעולתו, והאיש היחיד שהקדיש את עצמו בלעדית למלאכת ההגנה היה יוסף הכט, שנעשה מרכז ה"הגנה", ובמשך הזמן חש עצמו בעל סמכות-יתר. ב-1930 הוכרה ה"הגנה" כארגון ארצי כלל-יישובי, והוועד הלאומי והסוכנות היהודית ("המוסדות הלאומיים") נטלו על עצמם את האחריות לה.
ב-1931 הוקמה באישור המוסדות הלאומיים, המ"א, מפקדה ארצית שקולה (פריטטית), מחציתה נציגי הסתדרות העובדים ומחציתה נציגי החוגים האזרחיים. הסדר זה עמד בתוקפו במשך כל השנים עד סמוך להקמתה של מדינת ישראל. (העיקרון של 50:50 אומץ גם לגבי ועדת הביטחון היישובית שמונתה ב-1941, במגמה להוות דרג-ביניים בין המוסדות הלאומיים למפקדה הארצית.
בדומה ל"הגנה,, הייתה ראשיתו של המוסד לעליה ב' בחיק ההסתדרות, עד אשר זכתה ההעפלה לברכתה של הסוכנות היהודית, והמוסד הוכפף למרותה.
הסתדרות העובדים מילאה תפקיד מרכזי כמעט בכל הפעולות והיוזמות של ה"הגנה" עצמה, או שעמדה בקשר הדוק עמה, כמו בעת הקמת ישובי חומה ומגדל, ההעפלה והקמת ה פלמ"ח. גופים ומוסדות הקשורים להסתדרות העמידו עצמם לרשות ההגנה: הקואופרטיבים לתחבורה, חברת סולל ובונה, משקי ההתיישבות העובדת, קופת חולים ועוד. קשר זה נתחזק עוד יותר בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות.
תחילה קיבלה על עצמה מפלגת אחדות העבודה, בוועידתה בכינרת ביוני 1920, "את עול האחריות לסידור ענייני ההגנה", והקימה ועד ראשון של הגנה. בדצמבר 1920 התקיימה בחיפה ועידת הייסוד של הסתדרות העובדים, וזו החליטה על הכללת "ארגון השמירה וההגנה" בין תפקידי ההסתדרות. במרס 1921 מינה הוועד הפועל של ההסתדרות את הוועד המרכזי של ה"הגנה".
הודות לשקט ולרגיעה היחסיים שהשתררו בארץ בין השנים 1922 ל-1929, לא נודעה חשיבות מיוחדת לבעיות הביטחון. ההסתדרות והיישוב היו עמוסי משימות ובעיות אחרות, אשר הסיחו את תשומת הלב מענייני ה"הגנה". מפעם לפעם מונו חברים חדשים ל"וועד המרכזי" של ה"הגנה", ביניהם דוד בן-גוריון, לוי שקולניק- אשכול, יצחק בן-צבי, דב הוז ויוסף שפרינצק. אך בהדרגה דעכה פעולתו, והאיש היחיד שהקדיש את עצמו בלעדית למלאכת ההגנה היה יוסף הכט, שנעשה מרכז ה"הגנה", ובמשך הזמן חש עצמו בעל סמכות-יתר. ב-1930 הוכרה ה"הגנה" כארגון ארצי כלל-יישובי, והוועד הלאומי והסוכנות היהודית ("המוסדות הלאומיים") נטלו על עצמם את האחריות לה.
ב-1931 הוקמה באישור המוסדות הלאומיים, המ"א, מפקדה ארצית שקולה (פריטטית), מחציתה נציגי הסתדרות העובדים ומחציתה נציגי החוגים האזרחיים. הסדר זה עמד בתוקפו במשך כל השנים עד סמוך להקמתה של מדינת ישראל. (העיקרון של 50:50 אומץ גם לגבי ועדת הביטחון היישובית שמונתה ב-1941, במגמה להוות דרג-ביניים בין המוסדות הלאומיים למפקדה הארצית.
בדומה ל"הגנה,, הייתה ראשיתו של המוסד לעליה ב' בחיק ההסתדרות, עד אשר זכתה ההעפלה לברכתה של הסוכנות היהודית, והמוסד הוכפף למרותה.
הסתדרות העובדים מילאה תפקיד מרכזי כמעט בכל הפעולות והיוזמות של ה"הגנה" עצמה, או שעמדה בקשר הדוק עמה, כמו בעת הקמת ישובי חומה ומגדל, ההעפלה והקמת ה פלמ"ח. גופים ומוסדות הקשורים להסתדרות העמידו עצמם לרשות ההגנה: הקואופרטיבים לתחבורה, חברת סולל ובונה, משקי ההתיישבות העובדת, קופת חולים ועוד. קשר זה נתחזק עוד יותר בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות.