מחלוקות בין הבריטים למטה הפלמ"ח בתקופת 'השיתוף'

בשנות מלחמת העולם השנייה שירת 'השיתוף החשאי' - בין גורמי מודיעין בריטיים לבין מטה ה'הגנה' (והפלמ"ח בפרט) - אינטרסים של שני הצדדים: הבריטים ביקשו להיעזר בכישוריהם ובנכונותם של אנשי היישוב היהודי במלחמתם נגד גרמניה הנאצית וגרורותיה; ואילו היהודים שחיו בארץ ביקשו לקחת חלק פעיל במאמץ המלחמתי כנגד האויב הגדול של עמם. אולם הניגודים בין הצדדים נותרו בעינם גם בשנות קיומו של השיתוף. אלה נבעו הן מהעמדות השונות, והן מאופיו של השיתוף: העובדה שבריטניה לא הכירה ביישוב היהודי כבן ברית רשמי במלחמתה בגרמניה הנאצית, אלא הסכימה ל'שיתוף חשאי' בלבד, יצרה מצב מורכב, שגרם לא אחת לתקריות.
ארעיותו ושבירותו של 'השיתוף' הייתה מנת חלקם של שני הצדדים: הבריטים, שליטי הארץ, נמנעו מכל מעשה שהיה עלול להצביע על נטייתם לאחד הצדדים (היהודים או הערבים): במחנה משמר-העמק חל איסור על הנפת דגל יהודי, שנתפס כביטוי מובהק למגמות לאומיות מן הצד היהודי. מפקדי הפלמ"ח מצידם נמנעו מלמסור לבריטים את שמות המגויסים המתאמנים במחנה משמר-העמק, מחשש שהדבר עלול לשמש אותם כנגד הפלמ"ח בעתיד.
החשדנות וחוסר האמון שגילו שני הצדדים, היו בעוכריו של 'השיתוף' והם שהביאו לסיומו.