שיתוף פעולה עם הבריטים
ראשית דרכו של הפלמ"ח היתה אחד הביטויים לשיתוף הפעולה שנוצר בין בריטניה לבין "היישוב המאורגן" בארץ, במלחמת העולם השנייה.
אימון נשק קל, סטן. בית אורן, 1941. המדריך בריטי
קורס חבלה ראשון בבית אורן, 1941. המדריך בריטי
אימון בנשק קל. 1941, בית אורן. בהדרכת הבריטים
ראשית דרכו של הפלמ"ח היתה אחד הביטויים לשיתוף הפעולה שנוצר בין בריטניה לבין "היישוב המאורגן" בארץ, במלחמת העולם השנייה. קדמה לו מסורת של שיתוף פעולה ציוני בריטי עוד בטרם שלטה בריטניה בארץ, כשהציעה את אוגנדה כפתרון פוליטי טריטוריאלי לתנועה הציונית ב- 1904, וערב כיבוש הארץ, כשפרסמה את "הצהרת בלפור" ב-1917. גם שיתוף פעולה צבאי התקיים בעבר: בהתגייסות ל"גדודים העבריים" בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה (1919-1915), ובגיוס הנוטרים למשטרת המנדט והקמת "פלגות הלילה" ב"מרד הערבי הגדול" (1939-1936), כשלבריטים ול"הגנה" היה אינטרס משותף לחסל את התוקפנות הערבית.
במלחמת העולם השנייה היתה גרמניה הנאצית לאויב המשותף של התנועה הציונית והבריטים, בהכריזה מלחמה על העם היהודי (מ-1933) ועל בריטניה (מ-1939). עם התקרבות חזית המלחמה לארץ ישראל נוסף עוד אינטרס משותף - להגן על ארץ-ישראל מפני כיבוש צבאות "הציר" של גרמניה וגרורותיה ו/או למנוע הצטרפות של ערביי הארץ לצד גרמניה ולפעול כנגד היישוב היהודי בארץ וכנגד השלטון הבריטי.
ביטויו העיקרי של שיתוף האינטרסים היה הגיוס ליחידות השונות בצבא הבריטי ובסוף המלחמה לבריגדה היהודית - החי"ל. בצד הגיוס התקיים שיתוף פעולה בין הסוכנות היהודית לבין גורמי צבא בריטיים, בעיקר מודיעיניים. שיתוף פעולה זה כונה "השיתוף". במסגרתו החלה פעילות מודעינית של אנשי ה"הגנה" בסוריה ולבנון, כנגד ממשלת וישי גרורת גרמניה, שהתגבשה ל"תכנית הסורית" (.S.S ). מאוחר יותר נוצר שיתוף צבאי לשם הכנת התנגדות לצבא ה"ציר" הגרמני-איטלקי אם יכבוש את ארץ-ישראל. זאת במסגרת "התכנית הארץ-ישראלית" (P.S.) ואחר-כך "תכנית ארץ-ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S.) .
פעולת חוליות "מסתערבים" למטרות מודיעין וחבלה, בסוריה ולבנון החלה עוד ב- 1940. גם יציאתם ואובדנם של כ"ג חברי "הגנה" עם מלווה הבריטי בספינתם (מאי 1941) וחוליות הסיור שהובילו את הפלישה לסוריה ולבנון, בהן נטלו חלק אנשי הפלמ"ח (יוני 1941), התבצעו במסגרת זאת. הבריטים התרשמו מהנכונות והיכולת שנתגלו בפעולות ונענו להצעת הסוכנות להכין יחידות ללוחמה זעירה בגרמנים אם תכבש הארץ ולאמנם למשימות חבלה, צלפות וסיור. כך איפשר ה"שיתוף" לממש את הגיוס המלא של פלוגות הפלמ"ח. 147 לוחמים מכל פלוגות הפלמ"ח השתפו בקורס המרכזי ביער משמר העמק, באפריל 1942, והיו גם קורסים במקומות אחרים.
בקיץ 1942, עת גברה שוב הסכנה לכיבוש הארץ, עקב מתקפת צבאות "הציר" בחזית צפון-אפריקה. הוכרז ביישוב היהודי בארץ על גיוס כללי ופלוגות הפלמ"ח גויסו והועמדו במצב הכן בבסיסיהם ביישובים. בראשית יולי שונתה הערכותן ופלוגות א' ב' הועברו לדרום, כדי לסייע, בחסימת הצבא הגרמני המתקדם מדרום. עם הדיפת מתקפת "הציר", סרבו הבריטים להמשיך את פעילות "השיתוף" והפסיקו את מימון אחזקת פלוגות הפלמ"ח ואימונן. הפסקת "השיתוף" העמידה את הפלמ"ח בפני סכנת פירוק. היה הכרח למצוא פתרון חליפי שיאפשר את המשך קיומו.
במלחמת העולם השנייה היתה גרמניה הנאצית לאויב המשותף של התנועה הציונית והבריטים, בהכריזה מלחמה על העם היהודי (מ-1933) ועל בריטניה (מ-1939). עם התקרבות חזית המלחמה לארץ ישראל נוסף עוד אינטרס משותף - להגן על ארץ-ישראל מפני כיבוש צבאות "הציר" של גרמניה וגרורותיה ו/או למנוע הצטרפות של ערביי הארץ לצד גרמניה ולפעול כנגד היישוב היהודי בארץ וכנגד השלטון הבריטי.
ביטויו העיקרי של שיתוף האינטרסים היה הגיוס ליחידות השונות בצבא הבריטי ובסוף המלחמה לבריגדה היהודית - החי"ל. בצד הגיוס התקיים שיתוף פעולה בין הסוכנות היהודית לבין גורמי צבא בריטיים, בעיקר מודיעיניים. שיתוף פעולה זה כונה "השיתוף". במסגרתו החלה פעילות מודעינית של אנשי ה"הגנה" בסוריה ולבנון, כנגד ממשלת וישי גרורת גרמניה, שהתגבשה ל"תכנית הסורית" (.S.S ). מאוחר יותר נוצר שיתוף צבאי לשם הכנת התנגדות לצבא ה"ציר" הגרמני-איטלקי אם יכבוש את ארץ-ישראל. זאת במסגרת "התכנית הארץ-ישראלית" (P.S.) ואחר-כך "תכנית ארץ-ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S.) .
פעולת חוליות "מסתערבים" למטרות מודיעין וחבלה, בסוריה ולבנון החלה עוד ב- 1940. גם יציאתם ואובדנם של כ"ג חברי "הגנה" עם מלווה הבריטי בספינתם (מאי 1941) וחוליות הסיור שהובילו את הפלישה לסוריה ולבנון, בהן נטלו חלק אנשי הפלמ"ח (יוני 1941), התבצעו במסגרת זאת. הבריטים התרשמו מהנכונות והיכולת שנתגלו בפעולות ונענו להצעת הסוכנות להכין יחידות ללוחמה זעירה בגרמנים אם תכבש הארץ ולאמנם למשימות חבלה, צלפות וסיור. כך איפשר ה"שיתוף" לממש את הגיוס המלא של פלוגות הפלמ"ח. 147 לוחמים מכל פלוגות הפלמ"ח השתפו בקורס המרכזי ביער משמר העמק, באפריל 1942, והיו גם קורסים במקומות אחרים.
בקיץ 1942, עת גברה שוב הסכנה לכיבוש הארץ, עקב מתקפת צבאות "הציר" בחזית צפון-אפריקה. הוכרז ביישוב היהודי בארץ על גיוס כללי ופלוגות הפלמ"ח גויסו והועמדו במצב הכן בבסיסיהם ביישובים. בראשית יולי שונתה הערכותן ופלוגות א' ב' הועברו לדרום, כדי לסייע, בחסימת הצבא הגרמני המתקדם מדרום. עם הדיפת מתקפת "הציר", סרבו הבריטים להמשיך את פעילות "השיתוף" והפסיקו את מימון אחזקת פלוגות הפלמ"ח ואימונן. הפסקת "השיתוף" העמידה את הפלמ"ח בפני סכנת פירוק. היה הכרח למצוא פתרון חליפי שיאפשר את המשך קיומו.