"תוכנית הצפון"

ביוני 1942 עמד הצבא הגרמני בשערי מצריים ואיים להכריע את הכוח הבריטי שהתייצב בקו אל-עלמיין. יוחנן רטנר, מבכירי ה'הגנה', ויצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, החלו כבר בחודש מרס 1942 לעבד תוכנית התגוננות למקרה שהארץ תיכבש בידי צבאות גרמניה ומדינות ה"ציר". התוכנית הייתה להסיג את כל יחידות הצבא מגזרת המזרח התיכון על מנת להיערך מחדש באזור איראן עיראק. "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S), לפעילות פרטיזנית תחת כיבוש גרמני, הייתה חלק מתוכנית הנסיגה הבריטית. "תוכנית הצפון" של היישוב היהודי אמורה הייתה לתת מענה לשאלת גורלם של חלק מתושבי הארץ היהודים אם תתממש סכנת הכיבוש הגרמני.
"תוכנית הצפון" כונתה גם: "תוכנית הכרמל", "תוכנית מצדה", או "תוכנית מוסא דאג". הכוונה הייתה לרכז את כל הכוח היהודי הלוחם ואת מאה אלף היהודים שגרו באזור הכרמל בתוך מיתחם מבוצר הכולל את העיר חיפה, את הר הכרמל עד נחל בית-אורן, ואת מפרץ חיפה וחלק מעמק זבולון. לדעת המתכננים, לריכוז כוח יהודי במתחם המוגן על ידי אזור הררי ובנייה צפופה, ומתוגבר באספקה דרך נמל הקישון ושדה התעופה בעמק זבולון, יהיה תפקיד דומה לזה של המובלעת הבריטית בטוברוק: עליו לעמוד מול התקפות האויב חודשים אחדים, שבמהלכם תינתן לבריטים שהות להתאושש, ולכבוש את הארץ מחדש.