חותם הפלמ"ח באומנות
דמותו של איש הפלמ"ח באמנות הישראלית החלה להתגבש על רקע מלחמת העצמאות וייצגה את תמצית תכונותיו של הצבר הלוחם. ראשיתו של דימוי זה במיתוס האלתרמני של 'בחורינו' וביצירות ספרות כמו 'הוא הלך בשדות' מאת משה שמיר.
דמותו של איש הפלמ"ח באמנות הישראלית החלה להתגבש על רקע מלחמת העצמאות וייצגה את תמצית תכונותיו של הצבר הלוחם. ראשיתו של דימוי זה במיתוס האלתרמני של 'בחורינו' וביצירות ספרות כמו 'הוא הלך בשדות' מאת משה שמיר. רוב הציורים והרישומים שתיארו את אנשי הפלמ"ח הציגו בלוריות שיער, זיפי זקן, כובעי גרב ומדים המונחים במעין רישול מכוון. דמות הפלמ"חניק הופיעה ברישומיהם של אמנים כגון אריה נבון, נחום גוטמן, יוסי שטרן ויוסף בס. אופן עיצובה באמנות הפלסטית חיזק את מעמדה של דמות הפלמ"חניק כמייצגת 'דור תש"ח' בקרב בני דורו וגם בדורות הבאים. בתחום הגראפי בולטת תרומתו הייחודית של אריה נבון: עם קום המדינה הניח נבון כובע גרב על ראשו של 'ישראל' הילד, שסימל את מדינת ישראל הצעירה על כל התקוות שתלה בה היישוב. את הפלמ"חניק צייר נבון כבחור צעיר, המתאפיין בבלוריתו, בעמידתו המרושלת ובמדיו המהוהים. דמות זו חוזרת ברבים מרישומיו ('פלמ"חניק', 'הצ'יזבטרון בנגב' ועוד).
בשנת 1948 החל להופיע 'בשער', ביטאון החטיבה הצעירה של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) ובו איורים רבים של דמויות מאנשי הפלמ"ח. בעיתון 'המגן' של סניף ההגנה בירושלים הנצורה, התפרסמו איוריו של האמן יוסי שטרן, אשר תיארו את לוחמי הפלמ"ח, משחררי העיר, קופצים מתוך ג'יפים עם כאפיות לצווארם או כובעי גרב לראשם. שטרן אייר גם את הצ’יזבטים של הפלמ"חניקים, בניסיון ליצור משהו שונה מדימוי האבק והמדים. הספר 'בגיוס מלא' - קובץ רישומיו של שטרן - יצא לאור בשנת 1948. ב- 1949 התפרסם ספר רישומיו של נחום גוטמן 'חיות הנגב', וחיים חפר הוציא את ספר פזמוניו 'תחמושת קלה', שלווה באיוריו של אריה נבון. דמות הפלמ"חניק בעל הבלורית הופיעה גם בספר האיורים 'באוהלי גדנ"ע' של יוסי שטרן שהתפרסם באותה שנה.
סממנים סטריאוטיפים דומים של דמות הפלמ"חניק ניתן לזהות גם בתצלומים מתקופת מלחמת העצמאות, דוגמת אלה של בוריס כרמי: חיילות במכנסיים, עוטות כאפיות וכובעי גרב, לצד בחורים פרועי בלורית. גם ציירי תש"ח הצעירים יותר, כשרגא וייל, אביגדור אריכא ושמואל כ"ץ תיארו בעבודותיהם את דמויות הפלמ"חניקים והווי חייהם. בציוריהם הדגישו את ביטויי החברותא והרעות יותר מאשר את הגבורה: חימום קפה בפינג'אן, שירה סביב המדורה, לוחמים עייפים בשעת מנוחה או טיול ברחבי הטבע איפיינו את הפלמ"חניקים המצויירים שלהם יותר מאשר סצינות הקרב.
בשנת 1948 החל להופיע 'בשער', ביטאון החטיבה הצעירה של מפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת) ובו איורים רבים של דמויות מאנשי הפלמ"ח. בעיתון 'המגן' של סניף ההגנה בירושלים הנצורה, התפרסמו איוריו של האמן יוסי שטרן, אשר תיארו את לוחמי הפלמ"ח, משחררי העיר, קופצים מתוך ג'יפים עם כאפיות לצווארם או כובעי גרב לראשם. שטרן אייר גם את הצ’יזבטים של הפלמ"חניקים, בניסיון ליצור משהו שונה מדימוי האבק והמדים. הספר 'בגיוס מלא' - קובץ רישומיו של שטרן - יצא לאור בשנת 1948. ב- 1949 התפרסם ספר רישומיו של נחום גוטמן 'חיות הנגב', וחיים חפר הוציא את ספר פזמוניו 'תחמושת קלה', שלווה באיוריו של אריה נבון. דמות הפלמ"חניק בעל הבלורית הופיעה גם בספר האיורים 'באוהלי גדנ"ע' של יוסי שטרן שהתפרסם באותה שנה.
סממנים סטריאוטיפים דומים של דמות הפלמ"חניק ניתן לזהות גם בתצלומים מתקופת מלחמת העצמאות, דוגמת אלה של בוריס כרמי: חיילות במכנסיים, עוטות כאפיות וכובעי גרב, לצד בחורים פרועי בלורית. גם ציירי תש"ח הצעירים יותר, כשרגא וייל, אביגדור אריכא ושמואל כ"ץ תיארו בעבודותיהם את דמויות הפלמ"חניקים והווי חייהם. בציוריהם הדגישו את ביטויי החברותא והרעות יותר מאשר את הגבורה: חימום קפה בפינג'אן, שירה סביב המדורה, לוחמים עייפים בשעת מנוחה או טיול ברחבי הטבע איפיינו את הפלמ"חניקים המצויירים שלהם יותר מאשר סצינות הקרב.