חותם הפלמ"ח בספרות
כבר לפני מלחמת העצמאות הופיעו פרסומים של סופרים צעירים אחדים בכתבי עת וכספרים ראשונים. לאחר המלחמה הם זכו לכינויים שונים: 'המשמרת הצעירה', 'דור תש"ח' או 'דור הפלמ"ח'.
כבר לפני מלחמת העצמאות הופיעו פרסומים של סופרים צעירים אחדים בכתבי עת וכספרים ראשונים. לאחר המלחמה הם זכו לכינויים שונים: 'המשמרת הצעירה', 'דור תש"ח' או 'דור הפלמ"ח'. כינויים מכלילים אלה עלולים להטעות מכיוון שרבים מבין הסופרים לא החלו לכתוב בתש"ח, לא השתתפו בפועל בקרבות מלחמת השחרור ולא שירתו בפלמ"ח. עם זאת, ישנו מכלול יצירה שלם, שיצרו סופרים ומשוררים ששירתו בפלמ"ח, או שיצירתם תיארה במישרין את הפלמ"ח. רוב הסיפורים בספרו של יגאל מוסנזון, 'אפורים כשק' (1946), תיארו אירועים והווי אקטואליים: המאבק בבריטים ובערבים וחייהם של ילידי הארץ בקיבוץ. ספרו של משה שמיר, 'הוא הלך בשדות', שהתפרסם בעיצומה של מלחמת העצמאות באביב 1948 (הודפס לפני כן, אך יצא לאור רק עם העלאת העיבוד הדרמטי שלו בתיאטרון הקאמרי), הוא אולי הספר המזוהה ביותר עם הפלמ"ח. הספר מתאר את הווי הפלמ"ח בתקופה שבה עיקר פעילותו הייתה בחיי הכשרה מגוייסת, המתרכזת בעבודה ואימונים בקיבוץ ולא בלחימה; גיבור הספר פועל בהשפעת מניעים אישיים ולא לאומיים (בריחה ממסגרת המשפחה), ואינו נקי מחולשות אישיות. אף על-פי כן ראו בו הקוראים את התגלמות לוחם פלמ"ח במלחמת העצמאות.
בשנת 1949 גדל יבול ספרות המלחמה. פורסמו קבצי הסיפורים: 'המגדל הלבן' מאת מתי מגד, 'לחיות, לחיות' מאת מנחם תלמי ו'האלים עצלים' מאת נתן שחם- שלושתם יוצאי הפלמ"ח. כמו כן הוצג המחזה 'בערבות הנגב' מאת יגאל מוסנזון, אשר תיאר את הגנת קיבוץ נגבה. המחזה עורר סערה ציבורית והפגנה של חיילי 'גבעתי' מול תיאטרון 'הבימה', במחאה על אופן הצגתם במחזה. באותה שנה התפרסמו סיפוריו של ס. יזהר 'סיפור חירבת חיזעה' ו'השבוי', אשר עוררו עם הופעתם מחלוקת ספרותית-אידיאולוגית, כשבמרכזם התלבטות מצפונית וחשבון-נפש בשאלת יחס החיילים לאוכלוסייה הערבית. ב- 1950 פורסם קובץ סיפורים של יוצא פלמ"ח אחר, דן בן-אמוץ, שנקרא 'ארבעה על ארבעה'. שניים מסיפורי הקובץ נוגעים להווי הפלי"ם והבאת עולים ארצה. בשנת 1951 פרסם משה שמיר את 'במו ידיו (פרקי אליק)'. קהל הקוראים מצא בו את הצירוף של האותנטי והמייצג, החושף את עולמם הנפשי האמיתי של הלוחמים הצעירים, ספר זיכרון קולקטיבי לאחיו של שמיר ולבני דורו שנפלו במלחמת העצמאות. בקובץ הסיפורים שפירסם נתן שחם ב- 1952, בשם 'תמיד אנחנו', מתאר הסיפור הראשון והארוך שבקובץ (באותו שם) הווי יחידה בשלהי מלחמת העצמאות, בתקופת המעבר מסגנון החיים של הפלמ"ח אל גינוני הצבא.
בשנת 1949 גדל יבול ספרות המלחמה. פורסמו קבצי הסיפורים: 'המגדל הלבן' מאת מתי מגד, 'לחיות, לחיות' מאת מנחם תלמי ו'האלים עצלים' מאת נתן שחם- שלושתם יוצאי הפלמ"ח. כמו כן הוצג המחזה 'בערבות הנגב' מאת יגאל מוסנזון, אשר תיאר את הגנת קיבוץ נגבה. המחזה עורר סערה ציבורית והפגנה של חיילי 'גבעתי' מול תיאטרון 'הבימה', במחאה על אופן הצגתם במחזה. באותה שנה התפרסמו סיפוריו של ס. יזהר 'סיפור חירבת חיזעה' ו'השבוי', אשר עוררו עם הופעתם מחלוקת ספרותית-אידיאולוגית, כשבמרכזם התלבטות מצפונית וחשבון-נפש בשאלת יחס החיילים לאוכלוסייה הערבית. ב- 1950 פורסם קובץ סיפורים של יוצא פלמ"ח אחר, דן בן-אמוץ, שנקרא 'ארבעה על ארבעה'. שניים מסיפורי הקובץ נוגעים להווי הפלי"ם והבאת עולים ארצה. בשנת 1951 פרסם משה שמיר את 'במו ידיו (פרקי אליק)'. קהל הקוראים מצא בו את הצירוף של האותנטי והמייצג, החושף את עולמם הנפשי האמיתי של הלוחמים הצעירים, ספר זיכרון קולקטיבי לאחיו של שמיר ולבני דורו שנפלו במלחמת העצמאות. בקובץ הסיפורים שפירסם נתן שחם ב- 1952, בשם 'תמיד אנחנו', מתאר הסיפור הראשון והארוך שבקובץ (באותו שם) הווי יחידה בשלהי מלחמת העצמאות, בתקופת המעבר מסגנון החיים של הפלמ"ח אל גינוני הצבא.