התארגנות פלוגות ד - ו

פלוגות ד'-ו' של הפלמ"ח החלו לפעול בחודשים הראשונים של שנת 1942. הסדר העבודה והאימונים של הפלוגות אפשרו כ-9 ימי אימון בחודש לכל פלמ"חאי (כ-110 ימי אימון נטו בשנה). במהלכם הוקנה ללוחם האימון הבסיסי, כולל תפעול נשק, שדאות הפרט, אימון כיתה, אימון מחלקה, עזרה ראשונה וספורט שימושי. בשאר ימי השבוע והחודש עבדו חברי הפלוגות במשקים בהם שהתה היחידה.
על פלוגה ד' של הפלמ"ח פיקד בנימין צור (אז - גולדשטיין) ה"ג'ינג'י". היא הופקדה על מרחב תל-אביב, קבעה את בסיסה בעיר ובסביבותיה ומנתה כ-80 לוחמים. שלא כביתר הפלוגות, עיקר הנספחים לפלוגה זו היו בני-נוער (ולא בוגרי תנועות נוער מאורגנות). כמה מבוגרי מקווה-ישראל היוו את עמוד התווך של הפלוגה.
על פלוגה ה' של הפלמ"ח הופקד אברהם נגב (אז - ארנבורג). הפלוגה הופקדה על אזור הדרום המשתרע מראשון לציון ועד לקיבוץ רביבים. הפלוגה מנתה כ-80 לוחמים, רובם ככולם חברים ביישובי ההתיישבות העובדת באזור.
על פלוגה ו' של הפלמ"ח פיקד ישראל ליברטובסקי. הפלוגה הופקדה על אזור ירושלים (מהר-טוב ועד לבית-הערבה ולסדום). בסיסה של הפלוגה נקבע בעיר ובסביבותיה. היא הייתה הקטנה שבפלוגות ומספר הלוחמים בה, רובם ככולם בני נוער מירושלים, הגיע לשבעים, ובהם (לראשונה ובניגוד לתקנות המטכ"ל), שמונה בנות.