מטה הגדוד הראשון

במהלך שנת 1945 קובצו פלוגות הפלמ"ח בארבעה גדודים ארגוניים, שמנו כ- 750 איש, במטרה לארגנם כגדודים קרביים ללחימה טקטית סדירה. ואכן, במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות הפכו הגדודים לקרביים-טקטיים. מרגע הקמתם חדל מטה הפלמ"ח לטפל במישרין בענייני הפלוגות, ואלה הועברו למג"דים ולמטה הגדודים.

הגדוד הראשון מנה 404 לוחמים, שהתחלקו לפלוגות א', ד', ו-ו', והתמקמו בקיבוצי עמק זבולון, עמק יזרעאל ועמק בית-שאן. רוב מגויסי הגדוד, שנקרא גדוד העמק, היו מאנשי ההתיישבות. כמפקד מונה נחום שריג, שהקים את מטה הגדוד, ובו 75 איש (40 מתוכם שימשו כמדריכים בקורסים השונים). אחריו פיקדו על הגדוד אורי יפה ודן לנר. המטה פעל גם כממונה על ארגון ואימון ה"רזרבה" במרחב חיפה והעמקים.

במטה שירת סגן-מג"ד – המדריך הגדודי (חיים אבינעם) שהיה ממונה על ענייני ההדרכה, על המודיעין ועל המבצעים. המדריכים הגדודיים השגיחו על אימוני הפלוגות, המחלקות והכיתות וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים. המדריכים הגדודיים הראשונים במטה הגדוד היו דן לנר (גדוד א') ודב צסיס (גדוד ד').

במטה הגדוד שירתו בנוסף להם: קצין אפסנאות, ששימש גם כגזבר - והיה אחראי לקשר עם היישובים בהם חנו מחלקות הפלמ"ח - וקצין הסברה, שהיה אחראי לפעולה החינוכית ולהסברה בגדוד. המג"דים דאגו לארגון האימונים ולקיום בתי-ספר מקצועיים ואלמנטריים.

מדי שבוע נערכו פגישות המטה עם המג"דים וכן פגישות בין אנשי המטה ובין המג"ד, בענייני גדודו.