מטה הגדוד השלישי

במהלך שנת 1945 קובצו פלוגות הפלמ"ח בארבעה גדודים ארגוניים, שמנו כ- 750 איש, במטרה לארגנם כגדודים קרביים ללחימה טקטית סדירה. ואכן, במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות הפכו הגדודים לקרביים-טקטיים. מרגע הקמתם חדל מטה הפלמ"ח לטפל במישרין בענייני הפלוגות, ואלה הועברו למג"דים ולמטה הגדודים.

הגדוד השלישי מנה 630 לוחמים שהתחלקו לפלוגות ג', ט', ו-י"א (בתחילה כלל הגדוד את פלוגות ג' ד' ו-ז' וראשית פלוגה ט'), שהתמקמו והתפרסו בקיבוצים ובהיאחזויות במרחבי הגליל העליון, בקעת כנרות ועמק-הירדן. למפקדו מונה אורי יפה, שהקים את מטה הגדוד. בהמשך פיקדו על הגדוד שלום חבלין ושמואל-מולה כהן. הגדוד נקרא גדוד הגליל ורבים ממגויסיו היו אנשי הגליל.

במטה שירת סגן-מג"ד – המדריך הגדודי, שהיה ממונה על ענייני ההדרכה, מודיעין ומבצעים. המדריכים הגדודיים השגיחו על אימוני הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים. המדריך הגדודי הראשון במטה הגדוד היה יצחק רבין.

כמו כן, שירתו במטה הגדוד קצין אפסנאות - ששימש גם כגזבר והיה אחראי לקשר עם היישובים בהם חנו מחלקות הפלמ"ח - וקצין הסברה, שהיה אחראי לפעולה החינוכית ועל ההסברה בגדוד. המג"דים דאגו לארגון האימונים ולקיום בתי-ספר מקצועיים ואלמנטריים.
מדי שבוע נערכו פגישות מטה עם המג"דים וכן פגישות בין אנשי המטה ובין המג"ד בענייני גדודו.