מקורות השפעה על עיצוב שיטת הלחימה

תורת הלחימה הפלמ"חאית עוצבה בראש ובראשונה על-פי הלקחים שהפיקו מפקדי היחידה מאימוניה ומפעולותיה. הפלמ"ח שראה עצמו כמסגרת ייחודית לא נטה לקבל הלכות חשיבה צבאית ושיטות אימונים שהועתקו מצבאות זרים (בייחוד מצבאות סדירים). עם זאת, החטיבה נשענה בגיבוש אורחות הלחימה שלה גם על ניסיונם ועל משנתם הצבאית של גורמים שונים - כאלה שראתה בהם דגם מופת וכאלה שעימם היה למפקדיה קשר מקצועי.
במישור המיבצעי היה מקור ההשפעה העיקרי - הידע שנצבר ב'הגנה' מפעילותה ב'מאורעות' בשנות העשרים ובמהלך שנות השלושים (ובכלל זה ב'נוטרות'), על המערכת הצבאית שנוצרה באירגון ודפוסי האסטרטגיה ההגנתית שלו. הללו היוו תשתית עקרונית להתפתחות החשיבה הצבאית בפלמ"ח. מתוך המיכלול, בלטו בהשפעתם ארועי 'המרד הערבי' (1939-1936): פעולת המסגרות הליגאליות של ה'נוטרות', 'פלגות הלילה' (S.N.S.) בפיקודו של אורד וינגייט, ופעולת המסגרות הבלתי ליגאליות והעצמאיות של "הנודדת", 'פלוגות השדה' (פו"ש) ו"הפעולות המיוחדות" (פו"ם).
יצחק שדה היה מעורב בכולן. הוא עמד בראשן או נימנה על צוות הפיקוד, והוא שהעביר את הניסיון והלקחים לפלמ"ח. שדה הביא עימו גם את ניסיונו האישי משירותו הצבאי ברוסיה במלחמת העולם הראשונה, בצבא הצאר ובצבא האדום. גם הפעולות השונות במסגרת 'השיתוף' עם הבריטים מול האויב הנאצי, שתחילתה בעת שיתוף ראשוני הפלמ"חאים בפלישה לסוריה ביוני 1941 והמשכה בקורסים בהדרכה בריטית באפריל-מאי 1942, בחורשת משמר-העמק, לימדוהו לקח חשוב. מכל הניסיונות האלה למד שדה על אופני אירגון של יחידות ללוחמה זעירה והפעלת גייסות צבא סדיר.