משמעת
אופיה של המשמעת שהונהגה בפלמ"ח שיקף את ייחודה של היחידה. היה זה ניסיון חדשני במסגרת צבאית, ששאב את השראתו מיחסי האחווה והשיוויון ששררו בקיבוץ, ונשענו על הכרה פנימית ומחוייבות לחברה.
המשמעת מהווה חלק בלתי נפרד מקיום המשטר בחיי הצבא - במחנה ובמהלך האימונים. ייעודו העיקרי של אמצעי המשמעת הצבאית - הקניית כושר ביצוע ללוחם וליחידה בקרב, כאשר נשקפת סכנה לחיי הלוחמים.
אופיה של המשמעת שהונהגה בפלמ"ח שיקף את ייחודה של היחידה. היה זה ניסיון חדשני במסגרת צבאית, ששאב את השראתו מיחסי האחווה והשיוויון ששררו בקיבוץ, ונשענו על הכרה פנימית ומחוייבות לחברה. ניסיונם של גופים כמו הצבא האדום הסובייטי, או הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה ודומיהם, הוצגו בפלמ"ח כתימוכין לתפיסת המשמעת שגובשה ב'חטיבה'. בשנת 1945, עם הנהגת כללי נוהל ומשטר ביחידה, נקבע דפוס המשמעת בכתובים.
מעצבי התורה הצבאית של הפלמ"ח הבחינו בין שני סוגים של משמעת - האחד: ציות מכני, הנובע מהתבטלות החייל בפני סמכותו החיצונית של המפקד ומייראת העונש הצפוי לו אם לא ימלא את הנדרש ממנו; והשני - משמעת עצמית, שמשמעה ציות החייל לסמכות פנימית של מצפון ואידיאלים חברתיים ולאומיים הנטועים בנפשו. סוג המשמעת הראשון מושג באמצעות אילוף הלוחם ולא באמצעות חינוכו. משמעת כזו עלולה לפגום בעוצמתה המוסרית ולגרוע מתיפקודה הכולל של היחידה הצבאית.
המשמעת ה"עיוורת" לא נפסלה לחלוטין. המפקדים הכירו בערכה בשעת קרב, כאמצעי להתמודד עם הפחד המשתק; ואולם סירבו באדיקות לראות בה ובמסריה את חזות הכל, מתוך אמונה כי התירגולת האוטומטית, הגורמת למילוי פקודה מתוקף סמכות פורמלית חיצונית, תקרוס בהיעדר סמכות פנימית המאגדת את הלוחמים ברגעי משבר (מות המפקד, לדוגמא). ברגעים כאלה תהווה המשמעת הפנימית, פרי החינוך לאחריות ולנאמנות, מכשיר חזק ויעיל שיקשור את הלוחמים זה לזה ויכריע את גורל הקרב.
המשמעת הפלמ"חאית התקיימה תוך שיוויון חברי מבחינת התנאים החומריים. היחסים בין מפקד לפקודיו הוגדרו כיחסי פשטות ורעות המבוססים על קשרי גומלין בלתי פורמליים. המפקד לא ענד דרגות ואותות, פקודיו פנו אליו בשמו ולא הייתה חובה להצדיע לו. האווירה היתה חופשית מעונשים. המפקד חונך לשלוט באנשיו באמצעות אישיותו ויוקרתו. הדגש היה על ציות מתוך הכרה, מודעות, ורצון חופשי למילוי חובה. הציות לא נחשב כציות עיוור לאיש הנותן את הפקודה אלא כהיענות הנובעת מאחריות כלפי העניין שאותו מייצג ומבטא המפקד. סמכות המפקד לא נבעה מתפקידו ומדרגתו אלא כמכשיר שניתן לו בזכות כישוריו ומטעם הכלל לצורך מילוי משימתו הצבאית.
נהגו לראות במשמעת תוצאה הגיונית מהחלטת האדם להתנדב לתפקיד הלוחם. משמעת הלוחמים לא נבחנה ב'דום' מתוח, בתרגילי סדר מרובים או בהימנעות מהרהור ביקורת אחר דברי המפקדים ומעשיהם, אלא בדריכות מכסימלית באימונים ובמאמץ עליון בפעולות מבצעיות. במקום גינונים חיצוניים טופחה משמעת הפעולה והוענק לה משקל מכריע במשטר הצבאי ששרר ביחידה. מן הדין לציין שהפעילות הצבאית המועטה יחסית עד פרוץ מלחמת העצמאות, וההתלהבות לקראת כל פעולה, סיפקו ממילא את רמת המוטיבציה והתיפקוד הנדרשות.
מעבר לרתיעה שאיפיינה את הפלמ"ח מסגנון המשטר הנהוג בצבאות זרים, עוצבה שיטת המשמעת הפלמ"חאית מתוך מענה לצורך לנהל חיים צבאיים בתנאי מחתרת המשולבים בעבודה במשקים, תנאים שהכבידו על כפיית משמעת חמורה. יתכן שעצם נוכחותן של הבחורות ביחידה הצבאית מעורבת תרמה לריכוך עולה של המשמעת הפורמלית.
בפלמ"ח היו ערים גם לחסרונותיה של שיטת המשמעת שהונהגה ב'חטיבה', ולאפשרות ניצולה לרעה לצורך השתמטות ממילוי פקודה בתואנות שווא או בווכחנות יתירה לפני מילוי ההוראה, בכדי להשתכנע כביכול בחיוניותה. השתתת היחסים בין המפקד לפקודיו על אמון הדדי וחינוך הלוחמים כי קיימות פקודות שאין להסבירן מטעמי סודיות או עקב מחסור בזמן, סייעו להתמודד עם המגרעות הנזכרות.
אופיה של המשמעת שהונהגה בפלמ"ח שיקף את ייחודה של היחידה. היה זה ניסיון חדשני במסגרת צבאית, ששאב את השראתו מיחסי האחווה והשיוויון ששררו בקיבוץ, ונשענו על הכרה פנימית ומחוייבות לחברה. ניסיונם של גופים כמו הצבא האדום הסובייטי, או הפרטיזנים של טיטו ביוגוסלביה ודומיהם, הוצגו בפלמ"ח כתימוכין לתפיסת המשמעת שגובשה ב'חטיבה'. בשנת 1945, עם הנהגת כללי נוהל ומשטר ביחידה, נקבע דפוס המשמעת בכתובים.
מעצבי התורה הצבאית של הפלמ"ח הבחינו בין שני סוגים של משמעת - האחד: ציות מכני, הנובע מהתבטלות החייל בפני סמכותו החיצונית של המפקד ומייראת העונש הצפוי לו אם לא ימלא את הנדרש ממנו; והשני - משמעת עצמית, שמשמעה ציות החייל לסמכות פנימית של מצפון ואידיאלים חברתיים ולאומיים הנטועים בנפשו. סוג המשמעת הראשון מושג באמצעות אילוף הלוחם ולא באמצעות חינוכו. משמעת כזו עלולה לפגום בעוצמתה המוסרית ולגרוע מתיפקודה הכולל של היחידה הצבאית.
המשמעת ה"עיוורת" לא נפסלה לחלוטין. המפקדים הכירו בערכה בשעת קרב, כאמצעי להתמודד עם הפחד המשתק; ואולם סירבו באדיקות לראות בה ובמסריה את חזות הכל, מתוך אמונה כי התירגולת האוטומטית, הגורמת למילוי פקודה מתוקף סמכות פורמלית חיצונית, תקרוס בהיעדר סמכות פנימית המאגדת את הלוחמים ברגעי משבר (מות המפקד, לדוגמא). ברגעים כאלה תהווה המשמעת הפנימית, פרי החינוך לאחריות ולנאמנות, מכשיר חזק ויעיל שיקשור את הלוחמים זה לזה ויכריע את גורל הקרב.
המשמעת הפלמ"חאית התקיימה תוך שיוויון חברי מבחינת התנאים החומריים. היחסים בין מפקד לפקודיו הוגדרו כיחסי פשטות ורעות המבוססים על קשרי גומלין בלתי פורמליים. המפקד לא ענד דרגות ואותות, פקודיו פנו אליו בשמו ולא הייתה חובה להצדיע לו. האווירה היתה חופשית מעונשים. המפקד חונך לשלוט באנשיו באמצעות אישיותו ויוקרתו. הדגש היה על ציות מתוך הכרה, מודעות, ורצון חופשי למילוי חובה. הציות לא נחשב כציות עיוור לאיש הנותן את הפקודה אלא כהיענות הנובעת מאחריות כלפי העניין שאותו מייצג ומבטא המפקד. סמכות המפקד לא נבעה מתפקידו ומדרגתו אלא כמכשיר שניתן לו בזכות כישוריו ומטעם הכלל לצורך מילוי משימתו הצבאית.
נהגו לראות במשמעת תוצאה הגיונית מהחלטת האדם להתנדב לתפקיד הלוחם. משמעת הלוחמים לא נבחנה ב'דום' מתוח, בתרגילי סדר מרובים או בהימנעות מהרהור ביקורת אחר דברי המפקדים ומעשיהם, אלא בדריכות מכסימלית באימונים ובמאמץ עליון בפעולות מבצעיות. במקום גינונים חיצוניים טופחה משמעת הפעולה והוענק לה משקל מכריע במשטר הצבאי ששרר ביחידה. מן הדין לציין שהפעילות הצבאית המועטה יחסית עד פרוץ מלחמת העצמאות, וההתלהבות לקראת כל פעולה, סיפקו ממילא את רמת המוטיבציה והתיפקוד הנדרשות.
מעבר לרתיעה שאיפיינה את הפלמ"ח מסגנון המשטר הנהוג בצבאות זרים, עוצבה שיטת המשמעת הפלמ"חאית מתוך מענה לצורך לנהל חיים צבאיים בתנאי מחתרת המשולבים בעבודה במשקים, תנאים שהכבידו על כפיית משמעת חמורה. יתכן שעצם נוכחותן של הבחורות ביחידה הצבאית מעורבת תרמה לריכוך עולה של המשמעת הפורמלית.
בפלמ"ח היו ערים גם לחסרונותיה של שיטת המשמעת שהונהגה ב'חטיבה', ולאפשרות ניצולה לרעה לצורך השתמטות ממילוי פקודה בתואנות שווא או בווכחנות יתירה לפני מילוי ההוראה, בכדי להשתכנע כביכול בחיוניותה. השתתת היחסים בין המפקד לפקודיו על אמון הדדי וחינוך הלוחמים כי קיימות פקודות שאין להסבירן מטעמי סודיות או עקב מחסור בזמן, סייעו להתמודד עם המגרעות הנזכרות.