דמות הלוחם

המתנדבים לפלמ"ח לא היו חיילים מקצועיים או אנשים שבחרו בקריירה צבאית. הם הגיעו ל'חטיבה' בדרך כלל מההתיישבות העובדת ומתנועות הנוער החלוציות. מיעוט מקרב המגוייסים השתייך ליחידות מקצועיות מיוחדות, שעברו אימונים יעודיים. בתקופה הראשונה לקיום הפלמ"ח הוכשרו הלוחמים בעיקר בתחומי המודיעין, הסיור והחבלה. לאחר התבססות החטיבה עברו הלוחמים שהתגייסו לשורותיה מסלול אימונים בתנאי מחתרת, במשטר עבודה ואימונים, שבו הוקנתה להם הכשרתם הצבאית. תקופות האימונים נועדו להכשירם כחיילים המסוגלים להתמודד בהצלחה עם תנאי קרב ועם כל משימה מבצעית שתוטל עליהם. ל"טבילת האש" הגיעו רבים מהם רק עם פרוץ מלחמת העצמאות.
דלות הפלמ"ח בכוח אדם ובנשק והכורח לנקוט בשיטה של מלחמת גרילה עד ימי מלחמת העצמאות, חייבו את החטיבה להקפיד על איכות הלוחמים ולחתור בהתמדה לשיפור רמתם המקצועית והאיכותית. גם כאשר הצטרפו, במרוצת הזמן, מגוייסים בעלי כישורים פיסיים, השכלתיים ורמת מוטיבציה פחותים, שקדו המפקדים על פיתוח הכישורים הדרושים ללוחם המסוגל למלא את המשימות המבצעיות וגם להפעיל את שיקול הדעת העצמאי שלו בשעת הצורך. דגם הלוחם העצמאי והאיכותי היה היסוד לבניין הכוח של הפלמ"ח.
את סגולותיו הקרביות של הלוחם טיפחו באמצעות אימוני פרט במקצועות שדה שונים (חבלה, שדאות, סיור הסוואה, עזרה ראשונה, ימאות ועוד); תיפעול של מיגוון כלי נשק; תרגילי סדר וגינוני משמעת פורמלית בכמות מינימלית; העלאת הכושר הגופני; חיזוק התודעה הלאומית, חינוך רעיוני וגיבוש 'רוח היחידה'.
מיגוון מקצועות ההכשרה הצבאית נדרש ליצירת גמישות בפעולת הלוחמים, כך שיוכלו לעבור במהירות מסוג פעילות אחד למשנהו: הורדת מעפילים לחוף; הובלתם ליעדים אזרחיים קרובים; אבטחת מיבצעי התיישבות; השתתפות בהפגנות פוליטיות ואבטחתן, מעקב אחר פעילותם של האירגונים שלא הכירו במרות המוסדות המדיניים (אצ"ל ולח"י) וסיכול תכניותיהם; תקיפת יעדים בריטיים חיוניים; לוחמה זעירה ולוחמה סדורה נגד הערבים.