סטיות מדפוסי המשמעת

באופן טבעי, היו פה ושם סטיות מדפוסי המשמעת שהונהגו בפלמ"ח, והיו חריגות- הן מצד מפקדים והן מצד פקודים - בפירושם ובמימושם. החריגות מכללי המוסר, שהתבטאו לדוגמא ב"סחיבות" במשקים, טופלו בצורה מינהלית אך לא נעלמו. שיטת המשמעת של הפלמ"ח אמנם הוכיחה את עצמה ברגעי האמת של הלחימה ברוב קרבות מלחמת העצמאות. ואולם היציאה מן המחתרת והמעבר לחיים במחנות צבא גדולים במהלך המלחמה עוררו מחדש את שאלת המשמעת. החשש שאווירת ה"בלגן", שהייתה ממאפייני החטיבה, עלולה לפגוע בתיפקודה הצבאי, חייבה בחינה מחודשת של המשטר בפלמ"ח. העול האירגוני שרבץ דרך קבע על המפקדים, הפך למעיק יותר עקב הגידול בעומס הביטחוני והתרחבות היחידות עם הצטרפות מגוייסים חדשים שחסרו את מסלול החינוך הפלמ"חאי על ערכיו.
במציאות החדשה של המעבר מצבא-מחתרת לצבא סדיר נדרש מטה הפלמ"ח לשלב בהדרגה יסודות של משמעת פורמלית וסממניה כגון: הבחנה ברורה בין מפקדים לפקודים באמצעות מדים ודרגות, מינוי בעלי תפקידים (סגנים, שלישים, ורבי-סמלים) שישליטו את המשמעת הנדרשת, וגם הטלת עונשים.
בכל תקופת פעילותו של הפלמ"ח התמודדו מפקדיו עם הדילמה כיצד לגשר במציאות בין שני דפוסי המשמעת - הפורמלית והפנימית, במגמה למזג ביניהן.