השפעת הקמת מפ"ם על יחסו של בן גוריון לפלמ"ח
בן-גוריון הבחין שרוב מפקדי הפלמ"ח, בעיקר ברמות של מפקדי פלוגות ומעלה, היו חברי מפ"ם או אוהדים שצמחו סביב התרבות הרעיונית והמדינית של השמאל הציוני, כפי שהתגבשה במפ"ם דאז.
בפברואר 1946 הוקמה 'מפלגת-פועלים השומר הצעיר' ובאפריל אותה שנה כוננו 'סיעה ב'', שפרשה ממפא"י, ו'פועלי ציון שמאל' את 'התנועה לאחדות העבודה'. ההתקרבות בין שתי התנועות חלה לקראת ההכרעות המדיניות שהסתמנו ב- 1947. הרקע המדיני היה ברור: שתיהן שללו את המלצת ועדת החקירה המיוחדת שהקים האו"ם (ועדת אונסקו"פ) - להקים מדינה יהודית לצד מדינה ערבית בחלק מארץ-ישראל. למרות ההבדלים האידיאולוגיים בין שתי התנועות (כגון היחס לתנועה הלאומית הערבית), היו גם קווים משותפים נוספים - שתי התנועות היוו אופוזיציה שמאלית למפלגת פועלי ארץ-ישראל (מפא"י), שבן-גוריון היה מנהיגה, ושתיהן גילו עמדות אקטיביסטיות במאבקי העם היהודי בארץ ובגולה. מעל לכל עמד הכורח להיערך מול המציאות הפוליטית החדשה ולהציב עמדה ברורה בדבר אופייה החברתי של המדינה העתידה לקום. כל אלה איפשרו את האיחוד בין תנועת 'השומר הצעיר' לבין 'התנועה לאחדות העבודה'.
את המגעים בין שתי המפלגות ניהלו נציגיהן החל מישיבת הוועד הפועל הציוני בציריך בספטמבר 1947. ב- 23 בינואר 1948 התקיימה ועידת היסוד של מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם). עבור בן-גוריון, שהיה רגיש למציאות הפוליטית הפנימית, סימנה הקמת מפ"ם את קץ תקוותיו לכינון מפלגת פועלים רחבה בהנהגתו, עם שובה של התנועה לאחדות העבודה לחיק מפא"י.
בן-גוריון הבחין שרוב מפקדי הפלמ"ח, בעיקר ברמות של מפקדי פלוגות ומעלה, היו חברי מפ"ם או אוהדים שצמחו סביב התרבות הרעיונית והמדינית של השמאל הציוני, כפי שהתגבשה במפ"ם דאז.
היסטוריונים אחדים סבורים כי בן-גוריון חשש שמא יחידות הפלמ"ח לא תהיינה ממושמעות די הצורך להיענות להוראות שתינתנה מטעם ההנהגה המדינית החוקית, והפלמ"ח לא יהיה נאמן עד תום מבחינה פוליטית.
איחוד מפלגות השמאל הציוניות חיזק את האופוזיציה לבן-גוריון. חוקרים מסויימים עמדו על הקשר בין מצב פוליטי זה לבין התעצמות העימות בין בן-גוריון לבין פיקוד ההגנה בכלל ומטה הפלמ"ח בפרט. לטענתם, ככל שפיקוד ההגנה הסתייג מקליטה בלתי מבוקרת של יוצאי הצבא הבריטי וככל שגלילי סירב להסכים ללכת בתלם שבן-גוריון היתווה לו, כן הלכה וגברה חשדנותו של בן-גוריון לגבי המניעים להתנגדות. הוא סבר שהניגודים אינם נובעים מהבדלי תפיסות או מן השינויים האירגוניים שביקש להכניס, אלא משאיפתה של מפ"ם להשתלט, באמצעות הפלמ"ח, על צמרת הצבא. הקמת מפ"ם השפיעה, איפוא, על נחישות דעתו של בן-גוריון לפרק את הפלמ"ח.
את המגעים בין שתי המפלגות ניהלו נציגיהן החל מישיבת הוועד הפועל הציוני בציריך בספטמבר 1947. ב- 23 בינואר 1948 התקיימה ועידת היסוד של מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם). עבור בן-גוריון, שהיה רגיש למציאות הפוליטית הפנימית, סימנה הקמת מפ"ם את קץ תקוותיו לכינון מפלגת פועלים רחבה בהנהגתו, עם שובה של התנועה לאחדות העבודה לחיק מפא"י.
בן-גוריון הבחין שרוב מפקדי הפלמ"ח, בעיקר ברמות של מפקדי פלוגות ומעלה, היו חברי מפ"ם או אוהדים שצמחו סביב התרבות הרעיונית והמדינית של השמאל הציוני, כפי שהתגבשה במפ"ם דאז.
היסטוריונים אחדים סבורים כי בן-גוריון חשש שמא יחידות הפלמ"ח לא תהיינה ממושמעות די הצורך להיענות להוראות שתינתנה מטעם ההנהגה המדינית החוקית, והפלמ"ח לא יהיה נאמן עד תום מבחינה פוליטית.
איחוד מפלגות השמאל הציוניות חיזק את האופוזיציה לבן-גוריון. חוקרים מסויימים עמדו על הקשר בין מצב פוליטי זה לבין התעצמות העימות בין בן-גוריון לבין פיקוד ההגנה בכלל ומטה הפלמ"ח בפרט. לטענתם, ככל שפיקוד ההגנה הסתייג מקליטה בלתי מבוקרת של יוצאי הצבא הבריטי וככל שגלילי סירב להסכים ללכת בתלם שבן-גוריון היתווה לו, כן הלכה וגברה חשדנותו של בן-גוריון לגבי המניעים להתנגדות. הוא סבר שהניגודים אינם נובעים מהבדלי תפיסות או מן השינויים האירגוניים שביקש להכניס, אלא משאיפתה של מפ"ם להשתלט, באמצעות הפלמ"ח, על צמרת הצבא. הקמת מפ"ם השפיעה, איפוא, על נחישות דעתו של בן-גוריון לפרק את הפלמ"ח.