חידוש פעולתו של 'ועד הביטחון'

מתוקף תפקידו כראש מחלקת הביטחון בהנהלת הסוכנות היהודית, היה בן-גוריון גם יושב ראש 'ועד הביטחון'. הוועד הוקם בקונגרס הציוני הכ"ב (דצמבר 1946), כדי לשמש מסגרת לפיקוח פרלמנטרי ציוני על המאבק בבריטים. מוסד זה היה הדרג הביטחוני העליון, והיו מיוצגים בו הנהלת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. בו נקבעה מדיניות גיוס כוח האדם, בו אושר תקציב ההגנה, והוא שניהל את גיוס הכספים ליעדים הביטחוניים. ראש המפקדה הארצית של ההגנה (הרמ"א), היה המתווך בין יושב ראש הוועד לבין המיפקדה הארצית והרמטכ"ל. מאז הקמתו התכנס הגוף הזה פעמיים בלבד, ולמעשה לא תיפקד עד אוקטובר 1947, כשהחל בן-גוריון לכנסו לעיתים קרובות במטרה לגייס תמיכה ציבורית רחבה ככל האפשר לפעילות הביטחונית השוטפת, ובמיוחד למטרת התכוננות למלחמה. באוקטובר 1947 כינס בן-גוריון ישיבה מיוחדת של ועד הביטחון. בוועד יוצגו המפלגות השונות שפעלו ביישוב היהודי בארץ, ונשמר בו שיווי המשקל בין זכות הווטו של הנהלת הסוכנות היהודית (בראשות בן-גוריון), לבין נציגי המפלגות, בניהול ענייני הביטחון.
אחריותו, סמכויותיו ותפקידיו של הוועד לא הוגדרו בהתאם לנסיבות החדשות של ערב המלחמה (מדובר בימים של ערב פרוץ מלחמת העצמאות). נציגי הימין (בעיקר נציגי 'הציונים הכלליים'), רצו להשיג באמצעותו פיקוח הדוק ושליטה בארגון ההגנה. השמאל (בעיקר 'השומר הצעיר' ו'התנועה לאחדות העבודה', שעמדו על סף איחוד ביניהן) רצה לבלום באמצעותו את הרפורמות של בן-גוריון ב'הגנה'.
המיפקדה הארצית של ההגנה ראתה בוועד הביטחון המשך לוועדת X, שפיקחה על פעולותיה בזמן המאבק האנטי בריטי בשנים 1946-1945, אך בן-גוריון ראה בוועד אמצעי לטיפול יסודי יותר במערכת הפיקוד של ההגנה. ב- 23 באוקטובר 1947 הוא כינס ישיבה מיוחדת של הוועד, על מנת לדון בבעיות התיפקוד של המיפקדה הארצית.
בן-גוריון שאף לזכות באמצעות ועד הביטחון בגושפנקא ציבורית לרפורמות אותן התכוון להנהיג במבנה ה'הגנה' כמענה לאיום הביטחוני המיידי. חידוש פעילות הוועד היה אמור לנגוס בסמכויות המיפקדה הארצית והעומד בראשה, מבלי לעורר תגובות שליליות מצד מפלגות השמאל, תגובות שהיו עלולות להפריע להנהגת הרפורמות.