הדיון בפלמ"ח בישיבת מועצת מפלגת פועלי ארץ ישראל
דברי בן-גוריון במועצת מפא”י היו למעשה זריקת כפפה פוליטית: תיאור הפלמ"ח כ"צבא פרטי", דוגמת המחתרות שמרדו בסמכות המוסדות הלאומיים, נועד להכין את הקרקע לפירוקו.
ב- 13 ביוני 1948 נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. כל עוד התנהלו הקרבות, נאלץ דוד בן-גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית ומחזיק תיק הביטחון מטעמה (וראש הממשלה ושר הביטחון בממשלה הזמנית מהכרזת העצמאות), להשלים עם העובדה שלמערכת הצבאית יש כללי התנהגות משלה ולא תמיד היא נענית לרצונו. במרוצת חודשי המלחמה קרו דברים שהגבירו את חשדנותו של בן-גוריון כלפי הפלמ"ח (פרשת הקמת חטיבת הנגב, האירועים סביב הקמת 'השירות הימי', המתיחות בין הפלמ"ח לחטיבת 'עציוני' בגיזרת ירושלים, פקודתו של חבלין). חלק ניכר מההתנגשויות בין בן-גוריון לישראל גלילי, ראש המיפקדה הארצית של ההגנה, אירע על רקע יחסו של בן-גוריון לפלמ"ח: ככל שהלך הצבא ונבנה, ביקש בן-גוריון לצמצם את תחומי הפעילות של הפלמ"ח, בעוד שגלילי ביקש לשמר את מבנהו של הפלמ"ח וגילה הבנה וסובלנות לאי רצונם הבולט של פיקוד הפלמ"ח וחייליו להתפרק ממשימותיהם הנרחבות ומהאוטונומיה הפיקודית ממנה נהנה הפלמ"ח. ביוני 1948 נשמעו כבר טענות על התנכלותו של בן-גוריון לפלמ"ח, טענות שקיבלו את השראתן ממטה הפלמ"ח ומוועדת הביטחון של מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), יריבתה של מפא"י, מפלגתו של בן-גוריון.
ביטוי פומבי ראשון לדעתו על הפלמ"ח ומקומו בצבא נתן בן-גוריון בכינוס מועצת מפא"י ב- 19 ביוני 1948. בדבריו במועצה כרך את עניין הפלמ"ח בקביעת ריבונותה של הממשלה וסמכותה הבלעדית על הכוח הצבאי. לדבריו, ייחודו של הפלמ"ח ככוח מגוייס אבד לו משעה שהחל הגיוס הכללי למלחמה, כשהיחידות כולן הפכו ממסגרות התנדבותיות לצבא מגוייס. בן-גוריון האשים "סיעה מסויימת" (רמז למפ"ם), בניסיון להטיל את מרותה הפוליטית על חלק מן הצבא ודרש אחדות גמורה במרות השלטון הנבחר על כל יחידות הצבא. עוד האשים בן-גוריון את מפ"ם באחריות למערכת הסתה שהתנהלה נגדו בפלמ"ח. יש לזכור, כי הדברים נאמרו זמן קצר לאחר שנדמו התותחים, לאחר שהפלמ"ח הקיז את דמו יותר מכל יחידה אחרת.
דברי בן-גוריון במועצת מפא”י היו למעשה זריקת כפפה פוליטית: תיאור הפלמ"ח כ"צבא פרטי", דוגמת המחתרות שמרדו בסמכות המוסדות הלאומיים נועד להכין את הקרקע לפירוקו. החל משלב זה עבר מאבקו של בן-גוריון מהתחום הצבאי לתחום הפוליטי-ציבורי. באופן פרדוקסאלי, דווקא מאבקה של מפ"ם להגן על הפלמ"ח נתן חיזוק לטענותיו של בן-גוריון כנגד הפלמ"ח כ"כוח פוליטי פרטי".
ביטוי פומבי ראשון לדעתו על הפלמ"ח ומקומו בצבא נתן בן-גוריון בכינוס מועצת מפא"י ב- 19 ביוני 1948. בדבריו במועצה כרך את עניין הפלמ"ח בקביעת ריבונותה של הממשלה וסמכותה הבלעדית על הכוח הצבאי. לדבריו, ייחודו של הפלמ"ח ככוח מגוייס אבד לו משעה שהחל הגיוס הכללי למלחמה, כשהיחידות כולן הפכו ממסגרות התנדבותיות לצבא מגוייס. בן-גוריון האשים "סיעה מסויימת" (רמז למפ"ם), בניסיון להטיל את מרותה הפוליטית על חלק מן הצבא ודרש אחדות גמורה במרות השלטון הנבחר על כל יחידות הצבא. עוד האשים בן-גוריון את מפ"ם באחריות למערכת הסתה שהתנהלה נגדו בפלמ"ח. יש לזכור, כי הדברים נאמרו זמן קצר לאחר שנדמו התותחים, לאחר שהפלמ"ח הקיז את דמו יותר מכל יחידה אחרת.
דברי בן-גוריון במועצת מפא”י היו למעשה זריקת כפפה פוליטית: תיאור הפלמ"ח כ"צבא פרטי", דוגמת המחתרות שמרדו בסמכות המוסדות הלאומיים נועד להכין את הקרקע לפירוקו. החל משלב זה עבר מאבקו של בן-גוריון מהתחום הצבאי לתחום הפוליטי-ציבורי. באופן פרדוקסאלי, דווקא מאבקה של מפ"ם להגן על הפלמ"ח נתן חיזוק לטענותיו של בן-גוריון כנגד הפלמ"ח כ"כוח פוליטי פרטי".