החיכוכים בין הפלמ"ח וחטיבת עציוני

חטיבת הראל, שהוקמה ב- 16 באפריל 1948, הייתה חטיבת הפלמ"ח השנייה. בראשה עמד יצחק רבין, קצין המבצעים וסגן מפקד הפלמ"ח. החטיבה הוקמה אחרי שנחסמה הדרך לירושלים, לאחר מבצע 'נחשון'. חטיבה זו, שכללה את הגדודים הרביעי והחמישי של הפלמ"ח, מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בזירת ירושלים. הקמתה של חטיבת פלמ"ח לא מרחבית עוררה שורת בעיות, הקשורות בזיקת יחידות הפלמ"ח לפיקוד המרחבי. נוכחותו הרצופה של הפלמ"ח באזור ירושלים, בו פעלה חטיבת חיל השדה 'עציוני', עוררה את שאלת כפיפות כוחות הפלמ"ח באזור לפיקוד החטיבה. לאחר שנתמנה דוד שאלתיאל למפקד חטיבת עציוני, בינואר 1948, החריפו החיכוכים בין כוחות מחטיבת הראל לכוחות מחטיבת עציוני. בזמן מבצע נחשון טען שאלתיאל כי אנשי הפלמ"ח אינם משתפים עימו פעולה, וכי מחלקה מאנשיו פורקה מנישקה שהוחרם על ידי אנשי הפלמ"ח. המתיחות בין 'הראל' ל'עציוני' הוסיפה להטריד את הפיקוד הבכיר. בעת מבצע 'יבוסי' (סוף אפריל 1948), כאשר 'הראל' לחמה בפיקודו של יצחק שדה לצד 'עציוני' בתוך ירושלים, פרצה מחדש המתיחות ועלתה שוב בעקבות האירועים הקשורים לנפילת הרובע היהודי בעיר העתיקה. מפקדי 'הראל' ביקרו קשות את תוכניותיו המבצעיות של שאלתיאל והוא מצידו התלונן על חוסר משמעת ובדלנות מצד הפלמ"ח.
היחסים העכורים שבין שאלתיאל למפקדי 'הראל' חלחלו גם לדרגים נמוכים יותר והגיעו להתפרצות משנפתחה 'דרך בורמה'. חיילים מן הגדוד הרביעי של הפלמ"ח עצרו בליל ה- 7 ביוני, ברשות (או בפקודת) מפקד הגדוד, ג'יפ של חטיבת עציוני, הורידו ממנו בכוח את הקצין שישב בו, יצחק לוי ('לוויצה') והחרימו את הג'יפ על נישקו.