המחלקה הגרמנית - תוכניות ופעולות
בתחילת 1942 גבר החשש שחילותיו של רומל ההולכים ומתקדמים בצפון אפריקה יכבשו את ארץ ישראל. למקרה שאפשרות זו תתממש, הכינו הבריטים את "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S). מתוכנית זו נגזרו תפקידי 'המחלקה הגרמנית', שהייתה אמורה לפעול כיחידת גרילה בעורף הגרמני במישור המודיעיני והצבאי - לספק מידע על תנועות הצבא הגרמני ולחבל בדרכי תחבורה ובאמצעי קשר.
בסיס המחלקה הגרמנית
בתחילת 1942 גבר החשש שחילותיו של רומל ההולכים ומתקדמים בצפון אפריקה יכבשו את ארץ ישראל. למקרה שאפשרות זו תתממש, הכינו הבריטים את "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S). מתוכנית זו נגזרו תפקידי 'המחלקה הגרמנית', שהייתה אמורה לפעול כיחידת גרילה בעורף הגרמני במישור המודיעיני והצבאי - לספק מידע על תנועות הצבא הגרמני ולחבל בדרכי תחבורה ובאמצעי קשר.
באוקטובר 1942 נשלחו שניים מאנשי המחלקה, אלברט זאס (פז) וצבי אקשטיין, להתחזות לשבויים גרמנים ולהיטמע במחנות שבויים במצריים. השניים שהו כחודש במספר מחנות והביאו ידיעות מועילות על הלכי הרוח ועל אמצעי לחימה חדשים בצבא הגרמני. פעולה זו הייתה הפעולה היחידה בה לקחו חלק אנשי המחלקה בתפקידם המקורי.
כאשר חלף החשש מכיבוש הארץ הופנו תוכניות המחלקה להושטת עזרה ליהדות אירופה. בתחילת 1943 הגה אליהו גולומב את תוכנית 'ההצנחה הגדולה', שמשמעה הצנחת כ- 250 אנשי פלמ"ח ביערות פולין על מנת שיארגנו ויאמנו כוח יהודי פרטיזני. המחלקה הגרמנית יועדה להיות גרעין הכוח.
המשרד לתיאום בין זרועי של המחלקה לפעולות מיוחדות במפקדת המזרח התיכון (I.S.L.D) , הציע להצניח שמונה מאנשי המחלקה במקומות שונים ברחבי גרמניה ואוסטריה למטרות מודיעין, אך מטה הפלמ"ח דחה הצעה זו שכן ראה בה פעולה מסוכנת ואף חסרת תועלת בהיעדר כוח פרטיזני במקום, ולאחר שהקהילות היהודיות בגרמניה כבר חוסלו.
החל מסוף 1943 שימש איש המחלקה דן לנר כקצין קישור באיטליה בין הצבא הבריטי לבין הפרטיזנים של טיטו. באפריל 1944 הוצנח בצפון יוגוסלביה, במסגרת פעולת 'ההצנחה', כדי לאסוף מידע צבאי.
הצעות ויוזמות נוספות כמו "תוכנית ההתגוננות" להצלת יהודי הונגריה, מיולי 1944, ופעולה משותפת עם ווינגיט בבורמה נדחו על ידי הבריטים.
מאמצע שנת 1943 הוסבו יעדי היחידה לתפקידים מיוחדים של מטה הפלמ"ח. אנשיה השתלבו בפעולות 'המוסד לעליה ב'', ושימשו כמדריכים במקצועות חבלה, סיירות ואלחוט, ליחידות אחרות בפלמ"ח. אחדים שימשו שומרי ראש למנהיגי היישוב ואחרים לקחו חלק ב'סזון'.
לקראת תום המלחמה גויסו 24 מחברי המחלקה, בצירוף 9 חברי פלמ"ח ממחלקות אחרות, לצבא הבריטי, ונשלחו בפברואר 1945 לאימונים באיטליה. הם הגיעו לחזית רק במאי 1945 , ימים ספורים לפני תום הלחימה. חלק מאנשי המחלקה נשאר באירופה על מנת לסייע לשארית הפליטה באירגון ובהעפלה, וחלקם לקחו חלק בפעולות הנקם בנאצים ועוזריהם.
בתולדות המחלקה הגרמנית משתקפים מהלכי הלחימה במעצמות "הציר" והיחסים בין היישוב לבריטים, שהושפעו מהמהלכים הללו. התוכנית המקורית של המחלקה לא יצאה אל הפועל כיוון שהגרמנים לא כבשו את ארץ ישראל. שאר תוכניות המחלקה נדחו, למעט הפעולה במחנות השבויים, בשל חששם של הבריטים שבכך יעניקו ליישוב היהודי ולתנועה הציונית מעמד פוליטי של בעלי זכויות בדיונים המדיניים בתום המלחמה.
באוקטובר 1942 נשלחו שניים מאנשי המחלקה, אלברט זאס (פז) וצבי אקשטיין, להתחזות לשבויים גרמנים ולהיטמע במחנות שבויים במצריים. השניים שהו כחודש במספר מחנות והביאו ידיעות מועילות על הלכי הרוח ועל אמצעי לחימה חדשים בצבא הגרמני. פעולה זו הייתה הפעולה היחידה בה לקחו חלק אנשי המחלקה בתפקידם המקורי.
כאשר חלף החשש מכיבוש הארץ הופנו תוכניות המחלקה להושטת עזרה ליהדות אירופה. בתחילת 1943 הגה אליהו גולומב את תוכנית 'ההצנחה הגדולה', שמשמעה הצנחת כ- 250 אנשי פלמ"ח ביערות פולין על מנת שיארגנו ויאמנו כוח יהודי פרטיזני. המחלקה הגרמנית יועדה להיות גרעין הכוח.
המשרד לתיאום בין זרועי של המחלקה לפעולות מיוחדות במפקדת המזרח התיכון (I.S.L.D) , הציע להצניח שמונה מאנשי המחלקה במקומות שונים ברחבי גרמניה ואוסטריה למטרות מודיעין, אך מטה הפלמ"ח דחה הצעה זו שכן ראה בה פעולה מסוכנת ואף חסרת תועלת בהיעדר כוח פרטיזני במקום, ולאחר שהקהילות היהודיות בגרמניה כבר חוסלו.
החל מסוף 1943 שימש איש המחלקה דן לנר כקצין קישור באיטליה בין הצבא הבריטי לבין הפרטיזנים של טיטו. באפריל 1944 הוצנח בצפון יוגוסלביה, במסגרת פעולת 'ההצנחה', כדי לאסוף מידע צבאי.
הצעות ויוזמות נוספות כמו "תוכנית ההתגוננות" להצלת יהודי הונגריה, מיולי 1944, ופעולה משותפת עם ווינגיט בבורמה נדחו על ידי הבריטים.
מאמצע שנת 1943 הוסבו יעדי היחידה לתפקידים מיוחדים של מטה הפלמ"ח. אנשיה השתלבו בפעולות 'המוסד לעליה ב'', ושימשו כמדריכים במקצועות חבלה, סיירות ואלחוט, ליחידות אחרות בפלמ"ח. אחדים שימשו שומרי ראש למנהיגי היישוב ואחרים לקחו חלק ב'סזון'.
לקראת תום המלחמה גויסו 24 מחברי המחלקה, בצירוף 9 חברי פלמ"ח ממחלקות אחרות, לצבא הבריטי, ונשלחו בפברואר 1945 לאימונים באיטליה. הם הגיעו לחזית רק במאי 1945 , ימים ספורים לפני תום הלחימה. חלק מאנשי המחלקה נשאר באירופה על מנת לסייע לשארית הפליטה באירגון ובהעפלה, וחלקם לקחו חלק בפעולות הנקם בנאצים ועוזריהם.
בתולדות המחלקה הגרמנית משתקפים מהלכי הלחימה במעצמות "הציר" והיחסים בין היישוב לבריטים, שהושפעו מהמהלכים הללו. התוכנית המקורית של המחלקה לא יצאה אל הפועל כיוון שהגרמנים לא כבשו את ארץ ישראל. שאר תוכניות המחלקה נדחו, למעט הפעולה במחנות השבויים, בשל חששם של הבריטים שבכך יעניקו ליישוב היהודי ולתנועה הציונית מעמד פוליטי של בעלי זכויות בדיונים המדיניים בתום המלחמה.