מעורבותו של הפלמ"ח במפעל הצנחנים
מפקדי הפלמ"ח נענו לדרישה לשיתוף פעולה בשיטת הצנחת שליחים בודדים. הפלמ"ח תרם את חלקו בשני אפיקים:
א) הפניית כוח אדם - מתוך השאיפה לשמור על העצמאות והאוטונומיה של האירגון ולהפעיל את יחידות הפלמ"ח במתכונתן האורגנית, לא שש מפקד הפלמ"ח לשחרר את אנשיו כיחידים למפעל ההצנחה, ואף על פי כן החל מטה הפלמ"ח לרכז את גיוס האנשים למפעל . במרס 1943 נבחרו 14 ארצישראלים מתנדבים ונשלחו לקהיר למחנה אימונים שיכין אותם לפעילות בעורף הגרמני באירופה. רוב המתנדבים היו אנשי פלמ"ח. שלושה מתוכם מאנשי המחלקה הגרמנית: יעקב (ארנסט) גולדשמיט, דן לנר ורענן (היינץ) לנר. באפריל 1944 סוכם עם אנשי 'המוסד לעלייה ב'' שיעקב סלומון, שהיה מפקד ב'מחלקה הבלקנית', ישוחרר למפעל ההצנחה.
ב) מסגרת ההכנה והאימון : הידע והניסיון שנרכשו בפלמ"ח הועמדו לרשות המועמדים למפעל ההצנחה. 'קורס הזורע', שהתקיים בתאריכים 17 ינואר עד 10 במרס 1944 בפיקודו של שמואל (אולי) גבעון איש 'המחלקה הגרמנית', יועד להכשיר את משתתפיו לפעול כבודדים בעורף האויב. השתתפו בו 18 איש, שישה מהם אנשי פלמ"ח. משתתפי הקורס הוכשרו לפעילות מחתרתית מאחורי קווי האויב ולשליחות הצלה אל בני עמם. מפעל ההצנחה כלל שלושים ושבעה שליחים-צנחנים, כולם חברי ארגון ה"הגנה" ומתוכם שניים-עשר חברי פלמ"ח: צבי בן יעקב (גרינהוט) מהחותרים צנח ופעל בסלובקיה ונפל בעת שליחותו; שרה (שוריקה) ברוורמן-שפכנר משמיר הוטסה ליוגוסלביה ולא נתאפשרה הגעתה ליעדה ברומניה; פרץ גולדשטיין ממעגן צנח ביוגוסלביה, נלכד בהונגריה ונפל בעת שליחותו; צדוק דורוגוייר-דורון מניר-עם צנח ופעל ברומניה; אפרים (אפרא) דפני מעין-גב הוצנח ופעל ביוגוסלביה ובאיטליה; יוסף ורון מיקום יועד לבולגריה, המתין במצרים ובטורקיה ועבר ופעל ביעדו לאחר שחרור בולגריה ; אריה (ריקו) לופי (לופסקו) משריד צנח, נשבה ברומניה ובהמשך פעל שם; דן לנר מגעתון (דאז, לא געתון של היום) צנח ביוגוסלביה ופעל גם באוסטריה; ששון פינקס מיקום יועד לבולגריה, המתין במצרים והעברתו ליעדו לא נתאפשרה; פנחס קליימן מכפר חיטים יועד לבולגריה, המתין במצרים והעברתו ליעדו לא נתאפשרה; יונה רוזנפלד-רוזן ממעגן צנח ביוגוסלביה והעברתו ליעדו בהונגריה לא נתאפשרה; חביבה רייק ממענית הוטסה לסלובקיה, פעלה שם ונפלה בעת שליחותה.
שבעה שליחים-צנחנים נוספים גויסו ו/או אומנו על-ידי הפלמ"ח: יצחק (מנו) בן-אפרים, אבא ברדיצ'ב, חיים חרמש (קאסאש), חנה סנש, אוריאל (מיאלו) קנר, רפאל (רפי) רייס ויצחק (טוצי) שחם (מקרסקו).
שמונה-עשר נוספים גויסו מיישוביהם או משירותם בצבא הבריטי: אריה אורני (פיכמן), יהודה אחישר (ליובה גוקובסקי), ניסים ארזי (טיסטה), אהרן בן-יוסף, חיים בן-שושן, ישעיהו דן (שייקה טרכטנברג), ראובן דפני, יעקב הובר, דב הררי (ברגר), אלי זוהר, חיים יערי (ולדנר), חיים אנצו סרני, רחבעם עמיר (זבלודובסקי), שלום פינצי, יואל פלגי (נוסבכר), ברוך קמין (קמינקר), פרץ רוזנברג ויעקב שפירא.
מפעל הצנחנות לא זכה להצלחה המקווה. הקשיים היו רבים, חלק מהשליחים נפל בשבי ולא הגיע לכלל מימוש המשימות. אך חלק כן הצליח לסייע לאנשי המודיעין הבריטי ועסק בחילוץ טייסים ושבויים. כן סייעו לאחים בצרה, במידת האפשר. הצנחנים זכו להוקרת היישוב כולו כסמל להיחלצות היהודים בארץ למען יהדות הגולה, וכביטוי לשותפות הגורל היהודית.