תרומת הפלמ"ח ל"תוכנית הצפון"
תרומתו העיקרית של הפלמ"ח ל"תוכנית הצפון" הייתה בהכנת התוכנית ובסיורים המקדימים.
תרומתו העיקרית של הפלמ"ח ל"תוכנית הצפון" הייתה בהכנת התוכנית ובסיורים המקדימים :
- יצחק שדה, שיזם את התוכנית ביחד עם יוחנן רטנר והופקד על תיכנונה, הפעיל צוותים של אנשי פלמ"ח בסיורים בשטח, שנעשו על פי מטרות התוכנית.
- מאיר בץ-רבינוביץ, מהנדס במקצועו ומדריך נשק ראשי בפלמ"ח בתקופת הקורסים במשמר-העמק, היה אחראי לסיורים טופוגרפיים של צוותי אנשי הפלמ"ח שאיתרו והכינו מקומות מחבוא ואיחסון לנשק, למים, למזון ולמקלט כנגד הפצצות אוויר וארטילריה.
- צוותי הפלמ"ח איתרו גשרים ששלטו על צירי פלישה אפשריים וקדחו בהם חורים לקליטת חומר נפץ, כדי לפוצצם ולמנוע את תנועת הכוחות הגרמניים.
- יוסף אבידר, מפקד מחוז הצפון של ה'הגנה', ושמעון אבידן, מפקד 'המחלקה הגרמנית' של הפלמ"ח, ערכו סיורים לאיתור נקודות צפויות למעבר השיריון הגרמני ולבדיקת אפשרויות מיקוש של אותם מעברים. הסיורים נערכו בשטח המתחם המבוצר וגם בצירים עוקפים.
- המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח יועדה לבצע פעולות חבלה ומודיעין מחוץ למתחם המבוצר.
- כל שש פלוגות הפלמ"ח הועמדו בכוננות מלאה. פלוגות א' וב' הוצאו מבסיסיהן וירדו להיערכות בדרום, לפי בקשת הבריטים. הוטל עליהן לעכב את התקדמות השיריון הגרמני ולמנוע ממנו לזנב בצבא הבריטי הנסוג. בתחילה לא צויידו הפלוגות בנשק ונאלצו להסתפק במקלות, לאחר כמה ימים הוצאו רובים מה"סליק" המרכזי של ההגנה וחולקו לפלוגות.
בפועל, לא נדרש הפלמ"ח להוכיח את כוחו מול הפלישה הגרמנית. צבאות הציר נבלמו הודות לניצחון הבריטים במערכה באל עלמיין באוקטובר 1942. כוונת מנהיגי היישוב היהודי בארץ להתארגן בזמן קצר לעמידה עצמאית נגד הכובש הגרמני בכמה מאות לוחמים ובציוד לחימה קל בלבד, נראית כיום בלתי מעשית בעליל, ואולם מעורבותו של פיקוד הפלמ"ח בתיכנון ובהכנות העניקה לו ניסיון צבאי חשוב והערכה בין המופקדים על תחום הביטחון במוסדות היישוב.
- יצחק שדה, שיזם את התוכנית ביחד עם יוחנן רטנר והופקד על תיכנונה, הפעיל צוותים של אנשי פלמ"ח בסיורים בשטח, שנעשו על פי מטרות התוכנית.
- מאיר בץ-רבינוביץ, מהנדס במקצועו ומדריך נשק ראשי בפלמ"ח בתקופת הקורסים במשמר-העמק, היה אחראי לסיורים טופוגרפיים של צוותי אנשי הפלמ"ח שאיתרו והכינו מקומות מחבוא ואיחסון לנשק, למים, למזון ולמקלט כנגד הפצצות אוויר וארטילריה.
- צוותי הפלמ"ח איתרו גשרים ששלטו על צירי פלישה אפשריים וקדחו בהם חורים לקליטת חומר נפץ, כדי לפוצצם ולמנוע את תנועת הכוחות הגרמניים.
- יוסף אבידר, מפקד מחוז הצפון של ה'הגנה', ושמעון אבידן, מפקד 'המחלקה הגרמנית' של הפלמ"ח, ערכו סיורים לאיתור נקודות צפויות למעבר השיריון הגרמני ולבדיקת אפשרויות מיקוש של אותם מעברים. הסיורים נערכו בשטח המתחם המבוצר וגם בצירים עוקפים.
- המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח יועדה לבצע פעולות חבלה ומודיעין מחוץ למתחם המבוצר.
- כל שש פלוגות הפלמ"ח הועמדו בכוננות מלאה. פלוגות א' וב' הוצאו מבסיסיהן וירדו להיערכות בדרום, לפי בקשת הבריטים. הוטל עליהן לעכב את התקדמות השיריון הגרמני ולמנוע ממנו לזנב בצבא הבריטי הנסוג. בתחילה לא צויידו הפלוגות בנשק ונאלצו להסתפק במקלות, לאחר כמה ימים הוצאו רובים מה"סליק" המרכזי של ההגנה וחולקו לפלוגות.
בפועל, לא נדרש הפלמ"ח להוכיח את כוחו מול הפלישה הגרמנית. צבאות הציר נבלמו הודות לניצחון הבריטים במערכה באל עלמיין באוקטובר 1942. כוונת מנהיגי היישוב היהודי בארץ להתארגן בזמן קצר לעמידה עצמאית נגד הכובש הגרמני בכמה מאות לוחמים ובציוד לחימה קל בלבד, נראית כיום בלתי מעשית בעליל, ואולם מעורבותו של פיקוד הפלמ"ח בתיכנון ובהכנות העניקה לו ניסיון צבאי חשוב והערכה בין המופקדים על תחום הביטחון במוסדות היישוב.