תפקידי נשים בקרבת החזית
הנשים שביקשו לקחת חלק בפעילות המבצעית של יחידות הפלמ"ח מצאו את עצמן לא אחת מועסקות בתפקידי עזר ובסיוע בקירבת החזית. שילובן של הנשים בפעילות בקירבת החזית הייתה פועל יוצא מהמצב בשטח.
הנשים שביקשו לקחת חלק בפעילות המבצעית של יחידות הפלמ"ח מצאו את עצמן לא אחת מועסקות בתפקידי עזר ובסיוע בקירבת החזית. שילובן של הנשים בפעילות בקירבת החזית הייתה פועל יוצא מהמצב בשטח. ראשית, נשים רבות אומנו ותורגלו למלא את המשימות הללו במסגרת האימונים הבסיסיים והקורסים. שנית, הנשים ראו את עצמן מחוייבות למאמץ המבצעי כמו הגברים: לכך חונכו והוכשרו. שלישית, המחסור התמידי בלוחמים חייב את המפקדים לנצל כל מקור של כוח אדם שעמד לרשותם.
מעורבות נשים נדרשה למשימות של אבטחה, שמירה ואחזקה. בראשית המלחמה מילאו תפקיד חשוב בבסיסים הקדמיים (בייחוד בהר-כנען ובמעלה-החמישה), בהם נטלו על עצמן את האחריות לניהול השוטף של הבסיס - מהכנת האוכל, הכביסה וניקיון החדרים, ועד ארגון חיי תרבות וחברה לצד משימות השמירה. בשלב מאוחר יותר מילאו תפקיד דומה ביישובים מבודדים (למשל בנגב) ובמשלטים שהוחזקו בידי כוחות הפלמ"ח. נראה שהיו מפקדים שסירבו גם בשלבים הקשים של המלחמה לשתף את הנשים בתפקידי שמירה, בניגוד להוראת מפקד הפלמ"ח מיוני 1948, המחייבת הצבת נשים בתפקידי שמירה בישובים ובמשלטים במטרה לפנות את הגברים המאומנים לפעילות לחימה.
הפעילות ביישובים ובמשלטים הייתה מגוונת ביותר וכללה שמירה ואבטחה וגם עיסוק בשאר עבודות המשק והמשלט: שירותים, מינהלה, דאגה לציוד ולתנאים הולמים לכוח הלוחם ועוד. חלק מהיישובים ומהמשלטים עמדו לא אחת תחת הפצצות, הפגזות והתקפות, והחברות שלקחו חלק מרכזי בהגנתם הסתכנו בפגיעה וסבלו גם קורבנות בנפש.
מספר מצומצם יותר של נשים סייע לכוחות הלוחמים בשלבי ההתארגנות שלפני הקרב, במהלך הקרב ולאחר הקרב. הסיוע כלל: תפקידי קשר למיניהם (קשר נייח, איתות וכו'), תפקידי רפואה (בעיקר חובשות במרפאות השדה ובכוח החיפוי), הכנה של חומרי החבלה, ארגון ציוד וסידורו לקראת הקרב, נהגות, ענייני מינהלה ושלישות, ארגון חדרי המנוחה ללוחמים והכנת אוכל, ובמקרי הצורך - גם טיפול בהרוגים.
גם אם בין הלוחמים נמצאו נשים בודדות בלבד, התרומה של הנשים בתפקידים הסמוכים לחזית חשובה ומשמעותית. הן מבחינת הצורך בכוח אדם מיומן ומאומן ואחראי, הן מבחינת תחושת הלוחמים שהעריכו מאד את נוכחותן ופעולתן והן מבחינת הנשים עצמן ששאפו למעורבות הזאת.
מעורבות נשים נדרשה למשימות של אבטחה, שמירה ואחזקה. בראשית המלחמה מילאו תפקיד חשוב בבסיסים הקדמיים (בייחוד בהר-כנען ובמעלה-החמישה), בהם נטלו על עצמן את האחריות לניהול השוטף של הבסיס - מהכנת האוכל, הכביסה וניקיון החדרים, ועד ארגון חיי תרבות וחברה לצד משימות השמירה. בשלב מאוחר יותר מילאו תפקיד דומה ביישובים מבודדים (למשל בנגב) ובמשלטים שהוחזקו בידי כוחות הפלמ"ח. נראה שהיו מפקדים שסירבו גם בשלבים הקשים של המלחמה לשתף את הנשים בתפקידי שמירה, בניגוד להוראת מפקד הפלמ"ח מיוני 1948, המחייבת הצבת נשים בתפקידי שמירה בישובים ובמשלטים במטרה לפנות את הגברים המאומנים לפעילות לחימה.
הפעילות ביישובים ובמשלטים הייתה מגוונת ביותר וכללה שמירה ואבטחה וגם עיסוק בשאר עבודות המשק והמשלט: שירותים, מינהלה, דאגה לציוד ולתנאים הולמים לכוח הלוחם ועוד. חלק מהיישובים ומהמשלטים עמדו לא אחת תחת הפצצות, הפגזות והתקפות, והחברות שלקחו חלק מרכזי בהגנתם הסתכנו בפגיעה וסבלו גם קורבנות בנפש.
מספר מצומצם יותר של נשים סייע לכוחות הלוחמים בשלבי ההתארגנות שלפני הקרב, במהלך הקרב ולאחר הקרב. הסיוע כלל: תפקידי קשר למיניהם (קשר נייח, איתות וכו'), תפקידי רפואה (בעיקר חובשות במרפאות השדה ובכוח החיפוי), הכנה של חומרי החבלה, ארגון ציוד וסידורו לקראת הקרב, נהגות, ענייני מינהלה ושלישות, ארגון חדרי המנוחה ללוחמים והכנת אוכל, ובמקרי הצורך - גם טיפול בהרוגים.
גם אם בין הלוחמים נמצאו נשים בודדות בלבד, התרומה של הנשים בתפקידים הסמוכים לחזית חשובה ומשמעותית. הן מבחינת הצורך בכוח אדם מיומן ומאומן ואחראי, הן מבחינת תחושת הלוחמים שהעריכו מאד את נוכחותן ופעולתן והן מבחינת הנשים עצמן ששאפו למעורבות הזאת.