נשים בפעילות מבצעית

שאלת שילובן של השנים בפעילות קרבית העסיקה את מפקדי הפלמ"ח ואת הנשים עצמן במהלך המלחמה. המגמה הכללית, שעוגנה בחלקה גם בפקודות, הייתה להרחיק את הנשים משדה הקרב; וזאת משום שמשמעות ההשתתפות הייתה נשיאת נשק ומטענים כבדים, תוך הסתכנות בפגיעה, בפציעה ובנפילה בשבי. למגמה זו היו יוצאים מהכלל, בהם שולבו נשים בפעולות מבצעיות שונות.
בראשיתה של המלחמה, בעת המאבק על הדרכים, היוו הנשים חלק מהכוח הלוחם שליווה את השיירות. במשימה זו היה לנשים יתרון ברור - הן מלאו תפקיד של "סליקריות" - החביאו את הנשק על גופן באותם קטעים של הדרך שהיו בשליטה בריטית. בשעת התקפה הן מיהרו לשלוף את הנשק ונלחמו לצד הגברים.
בעקבות שילובן במערך אבטחת השיירות, שולבו נשים גם ביחידות שתפסו משלטים בצידי הדרך ואיבטחו את מעבר השיירות, או ביחידות שאיבטחו יישובים ומשלטים רחוקים, זאת בהתאם לפקודה מפורשת ממטה הפלמ"ח. במסגרת פעילות זו הוטלו על הנשים גם תפקידים נוספים, ביניהם תפקידי קשר, רפואה ותפקידי מטבח.
תופעת שילובן של הנשים בפעילות מבצעית הייתה מקובלת בעיקר בחטיבת 'הראל', שנדרשה להוציא את יחידותיה לקרבות בכל יום, סבלה אבידות קשות ונאלצה לנצל כל מקור כוח אדם זמין.
ברוב המשימות המבצעיות בהן שולבו נשים הן נמנו על כוחות הסיוע והחילוץ, במערך הרפואה או הקשר, ונשאו בדרך כלל נשק קל. בודדות מתוכן צורפו לכוח התוקף כלוחמות בין לוחמים. נשים אחדות מילאו תפקידי פיקוד במסגרת פעילות מלחמתית, והיה גם מקרה אחד או שניים של יחידת בנות עצמאית, שהגיעה לקרב עם האויב במסגרת הכוחות הלוחמים (למשל: כיתת הבנות של הכשרת מעוז ב' ).
את רמת שיתופן של נשים בפעילות מבצעית קבעו מספר גורמים: צרכי הזמן והמקום, המיומנות האישית שרכשו הנשים במהלך שירותן, יוזמת המפקדים או התנגדותם, ובעיקר - היוזמה שלהן עצמן לקבל עליהן משימות אלה.
בשלבים מתקדמים יותר של המלחמה, כשכוחות הפלמ"ח תוגברו במגוייסים חדשים והיחידות לחמו מול צבאות סדירים, הוצאו כמעט כל הנשים ממשימות מבצעיות והופנו לתפקידי העזר שבסמוך לחזית.
דימוי הנערה הלוחמת לצד הגבר במלחמת העצמאות הוא מוטעה במידה רבה. על שילובן של הנשים במסגרות הלוחמות הוטלו מגבלות רבות, ורק קומץ מכלל חברות הפלמ"ח נטלו חלק בפעילות המבצעית. אולם עובדה זו אין בה כדי למעט מתרומתן הרבה והמגוונת של הנשים למאמץ המלחמתי של יחידות הפלמ"ח השונות.
ראוי להוסיף ולציין במקום זה גם את פעילותן החשובה לא פחות
לאשר עשו בנות "רגבים", עוד טרם המלחמה ובמלחמה עצמה, בשיבתן שמונה מטרים
מתחת לפני הקרקע ועבדו במשמרות יום ולילה ליצר תחמושת כדורי 9 מ"מ ל"סטנים", שהיו
נשקם האישי של מרבית הלוחמים, במיוחד בראשית קרבות מלחמת העצמאות.
מחלקת הכשרת "רגבים" הייתה המחלקה היחידה בפלמ"ח שחבריה לא גויסו לקרבות,
היות והוחלט לגביה, שחיוני שחבריה ימשיכו להישאר בגבעה ולייצר תחמושת ללוחמים.
עם עלות השחר ירדנו אל מתחת לפני הקרקע ועבדנו בסכנה לא קטנה עד לקראת שעות
החשיכה. המכונות דפקו, האצבעות הרכיבו וארזו את הכדורים ואנו ישובות היינו ליד
מכונות דופקות, באוויר דחוס רווי גזים של חומצות, 'כלואים' מתחת לאדמה ללא חשיפה
לשמש, שקועים בעבודה חיונית זו - בין כמויות גדולות של ארגזי תחמושת חיה, נפצים
ואבק שריפה...
רק חלק מבנות "רגבים" ירדו לעבוד משך פרקי זמן שונים במקום סודי ומסוכן זה.
מצורפות בזה שמותיהן של בנות פלמ"ח "רגבים",
שעבדו ב"מכון איילון" בתש"ז-תש"ח.
1 .מילה לוי - אייזנברג
2 .בת-שבע בליט - שור
3 .יפה גילעד - פרבר
4 .צפורה דגן - גרינברג
5 .מלכה ליברמן - גליק
6 .מנוחה לנג
7 .שרה קדמי - גטלר
8 .כרמלה רודשטיין - לוצקי