פזמונים שבהם נשים הן שותפות לפעילות

בכל האסופה נמצאו רק פיזמונים אחדים המאזכרים נשים כשותפות לפעילות (לעומת רבים המתארים גברים בפעילות כזאת):
שושנה (ח.ח.) - על פי ההסבר השיר מוקדש ל"עוד בחורה שהספיקה להיכנס לפלי"ם בלי לעשות כלום..." בפיזמון חוזר השם "שושנה" אך לא נאמר עליה דבר. רק הבית האחרון מסביר את תפקידה: "מסע הימים הגיע לסוף... /ואז אל שושנה כל איש הסתער/ - וזמר עליז כה זימר..."
צ'יזבאט (ח.ח.) - בין זיכרונות שונים מפעילות היחידה מוקדש בית אחד ללוחמת: "אח חברה אזכורה את ציפקה בקרב,/ דרוכה מיני ראש עד כף רגל,/ הייתה חבובה כמו תפוח בסתו,/ הייתה עצומה והורגת..."
דחילק מוטקה (ח.ח.) - בעת שמוטקה מתכונן לפעולה של פיצוץ גשר נכנסת שולה : "נכנסה היא עצובה ולידו ישבה..." למרות צערה היא מסיעת בהכנת חומר הנפץ: "בשעות הערב את הדטו/ היא חיברה לפתיל,/ אחר-כך את הז'לניט היא שמה בתרמיל (שלו)..."
היו זמנים (ח.ח.) - חבר הפלמ"ח שהיה לסב מספר לנכדיו את עלילותיו: "ואז תראה את זרועך החשופה / ובה צלקת שהגלידה משנים, / ותחייך: את זאת הן סבתא אז ריפאה ..."
קרובים לאלה הם פיזמונים שיש בהם שיוויון בין האנשים לנשים:
הן אפשר (ח.ח.) - לאחר שהבחורים שאגו כי נגמר, החדר של הנערה "קורא הוא לשנינו לשוב/ מקרבות, מדרכים ומסתיו", וכן "הן אפשר, כי פתאום נפגש / במשלט, או בדרך עפר..."
הפגישה (ח.ח.) - מתאר פגישה דמיונית באווירה נוסטאלגית, של מי שהיו חברים וחברות בפלמ"ח.
ולבסוף, בכל האסופה שני פיזמונים בלבד בהם האישה היא המדברת (או השרה):
תבלול על העין (לא ידוע) - שעניינו נערה המתנחמת באהובה החדש לאחר שהקודם נטשה.
רבותי ההיסטוריה חוזרת (ח.ח.) - בו מספרת הסבתא לנכדה על פעולות הפלמ"ח ומתאוננת על כפיות הטובה כלפיו.