ענישה החל ממלחמת העצמאות
במלחמת העצמאות חל שינוי בנוגע לדרכי המשפט והענישה בפלמ"ח, כאשר לשורותיו הצטרפו מגוייסים רבים שלא חונכו במסורת החלוצית ולא הוכשרו בתנאי החיים הקיבוציים.
במלחמת העצמאות חל שינוי בנוגע לדרכי המשפט והענישה בפלמ"ח, כאשר לשורותיו הצטרפו מגוייסים רבים שלא חונכו במסורת החלוצית ולא הוכשרו בתנאי החיים הקיבוציים. אחד הביטויים לתמורה בתחום זה היה הקמת יחידת משטרה צבאית בפלמ"ח.
יחידת המשטרה הצבאית הוקמה בפלמ"ח רק בשנת 1948. הגורמים לייסודה היו הגידול המהיר של הפלמ"ח לאחר פרוץ הקרבות, והצרכים המינהלתיים שנוצרו תוך כדי מלחמת העצמאות. כינון גוף כזה עמד בניגוד מה לדפוסי המשמעת ולרוח החברית שטופחו בפלמ"ח. משך שנים לא היייתה הקפדה על גינוני משמעת חיצוניים ופורמליים, ורווחה הגישה כי לא ענישה אלא סיוע חברי יתקנו את דרכיו של חבר שעבר עבירה. היו אלה שניים מסימני הייחוד הצבאי הפלמ"חאי. בתנאים אלה, נתקלה בתחילה הופעתם של אנשי המשטרה הצבאית בתגובה בלתי אוהדת בקרב לוחמי הפלמ"ח.
במגמה להקהות את ההסתייגות, המאפיינת את יחסם של חיילים בכלל אל חבריהם המפקחים על דרכי הופעתם והתנהגותם, חתרו בפלמ"ח לצמצם את תפקידי המשטרה הצבאית באכיפת חוק, ולשים דגש על הפעלתה לצרכים מינהלתיים.
עיקר זמנה של המשטרה הצבאית הוקדש לליווי שיירות אספקה, לשמירה על אתרים חיוניים, לאבטחת ציוד וכדומה. ריכוז משימות מסוג זה ביחידה אחת שיחרר את אנשי הכוחות הלוחמים מעיסוק בתחומים חיוניים שאינם בגדר פעילות מבצעית.
גם אנשי המשטרה הצבאית העדיפו בפעילותם את דרכי השיכנוע על פני הפעלת הכוח, ואת ההיבט החינוכי הכרוך בשמירה על החוק על פני החובה לקיימו מתוקף הסמכות הפורמלית שהיקנה להם תפקידם.
חלק ניכר מהמשרתים במשטרה הצבאית היו פלמ"חאים שנפצעו בקרבות והחלימו. גם מסיבה זאת הם לא גילו התנשאות או ניכור ביחס לחבריהם. מאידך גיסא, ניאותו הלוחמים ביחידות השונות לציית להנחיותיהם בעניינים מינהלתיים והעריכו את תפקידם.
ההיכרות של משרתי היחידה עם רבים מהחברים שנמצאו תחת פיקוחם העמידה בפניהם מעין מבחן מוסרי, שאי-עמידה בו הייתה עלולה להביא באחת לעירעור האמון בהגינותה של יחידת המשטרה הצבאית בכללותה. אנשי המשטרה הצבאית הוכשרו להקפיד על קיום החוק ללא משוא פנים וללא שימוש לרעה בסמכות.
יחידת המשטרה הצבאית הוקמה בפלמ"ח רק בשנת 1948. הגורמים לייסודה היו הגידול המהיר של הפלמ"ח לאחר פרוץ הקרבות, והצרכים המינהלתיים שנוצרו תוך כדי מלחמת העצמאות. כינון גוף כזה עמד בניגוד מה לדפוסי המשמעת ולרוח החברית שטופחו בפלמ"ח. משך שנים לא היייתה הקפדה על גינוני משמעת חיצוניים ופורמליים, ורווחה הגישה כי לא ענישה אלא סיוע חברי יתקנו את דרכיו של חבר שעבר עבירה. היו אלה שניים מסימני הייחוד הצבאי הפלמ"חאי. בתנאים אלה, נתקלה בתחילה הופעתם של אנשי המשטרה הצבאית בתגובה בלתי אוהדת בקרב לוחמי הפלמ"ח.
במגמה להקהות את ההסתייגות, המאפיינת את יחסם של חיילים בכלל אל חבריהם המפקחים על דרכי הופעתם והתנהגותם, חתרו בפלמ"ח לצמצם את תפקידי המשטרה הצבאית באכיפת חוק, ולשים דגש על הפעלתה לצרכים מינהלתיים.
עיקר זמנה של המשטרה הצבאית הוקדש לליווי שיירות אספקה, לשמירה על אתרים חיוניים, לאבטחת ציוד וכדומה. ריכוז משימות מסוג זה ביחידה אחת שיחרר את אנשי הכוחות הלוחמים מעיסוק בתחומים חיוניים שאינם בגדר פעילות מבצעית.
גם אנשי המשטרה הצבאית העדיפו בפעילותם את דרכי השיכנוע על פני הפעלת הכוח, ואת ההיבט החינוכי הכרוך בשמירה על החוק על פני החובה לקיימו מתוקף הסמכות הפורמלית שהיקנה להם תפקידם.
חלק ניכר מהמשרתים במשטרה הצבאית היו פלמ"חאים שנפצעו בקרבות והחלימו. גם מסיבה זאת הם לא גילו התנשאות או ניכור ביחס לחבריהם. מאידך גיסא, ניאותו הלוחמים ביחידות השונות לציית להנחיותיהם בעניינים מינהלתיים והעריכו את תפקידם.
ההיכרות של משרתי היחידה עם רבים מהחברים שנמצאו תחת פיקוחם העמידה בפניהם מעין מבחן מוסרי, שאי-עמידה בו הייתה עלולה להביא באחת לעירעור האמון בהגינותה של יחידת המשטרה הצבאית בכללותה. אנשי המשטרה הצבאית הוכשרו להקפיד על קיום החוק ללא משוא פנים וללא שימוש לרעה בסמכות.