יחסים בין המינים
מסגרות צבאיות רגילות, שהן בעיקרן גבריות, מתאפיינות בדרך כלל ביחס מזלזל לנשים. מציאות החיים של הפלמ"ח והרקע האידיאולוגי-תנועתי שלו, שגרס שיוויון בין המינים, יצרו מסגרת מורכבת יותר של יחסי גברים-נשים.
מסגרות צבאיות רגילות, שהן בעיקרן גבריות, מתאפיינות בדרך כלל ביחס מזלזל לנשים. מציאות החיים של הפלמ"ח והרקע האידיאולוגי-תנועתי שלו, שגרס שיוויון בין המינים, יצרו מסגרת מורכבת יותר של יחסי גברים-נשים. החיים במסגרת צבאית היקשו על מימושו של עיקרון השיוויון, אך האידיאולוגיה השיוויונית ועצם הימצאותן של בנות רבות ביחידה (בייחוד מאז הסכם ההכשרות ב- 1944) גרמו להיווצרות יחסי רעות מיוחדים, למרות שבנות מעטות בלבד היו שותפות מלאות בלחימה ורובן מילאו תפקידי עזר. פעילותן ביחידה התבטאה בעיקר בעזרה לבנים היוצאים לפעולה או לקרב (ושבים ממנו). הדאגה לכביסה נקייה, למטעמים, למיטה מוצעת ולחדר מסודר, הייתה אמנם העתקה של תפקידים נשיים מובהקים, אלא שהתרחשה בסמיכות רבה לחזית, או כשהיחידה נמצאת במשלט מבודד, והוסיפה מגע צבעוני של רוך וידידות לשיגרת החיים הצבאית האפורה.
ברמת הפרט נרקמו גם בפלמ"ח קשרים בין שני המינים, כמו בכל מסגרת חברתית שבה צעירים וצעירות יחדיו. הקשרים כללו קשת של יחסים: מאהבה וקיום יחסי מין, דרך ידידות אמיצה ושיתוף פעולה ועד לזילזול.
כאשר שהו ההכשרות המגוייסות בקיבוצים חיו בנים ובנות ביחד, במסגרת קבועה ויציבה. בתוך מסגרת זו הושפע אופי היחסים שבין המינים מסביבת המוצא של ההכשרות: הכשרות של בני נוער שעלו מאירופה או באו משכונות בארץ גילו גישה מתירנית יותר ליחסים בין המינים. במחלקות של בני קיבוצים או בוגרי בי"ס תיכוניים ותנועות הנוער ניכרה גישה שונה: יותר הדחקה של היצר המיני, באמצעות הפנייתו לאפיקים אחרים, כגון "התמסרות ליעד החלוצי". מעצם היותם המרכיב הדומיננטי באוכלסיית הפלמ"ח, הם שהכתיבו את הנורמות והמוסכמות: המילה 'סקס' נחשבה למשהו בכלל מעולם אחר. על נושא המין לא היה מקובל לשוחח, ואפילו אלה שקיימו יחסים - לא דיברו על כך. בשל החשיבות שייחסו למסגרת החברתית, נתפסו קשרים הדוקים בין בחור ובחורה כסותרים את ה'יחד' של הכלל, והם נחשבו "מיוחסים" או אף "בוגדים". פעמים רבות נתפס המין כנושא שולי, כעיסוק ב"שטויות", בשעה שישנם דברים חשובים יותר- הגשמה, התיישבות, לחימה. בנושא זה התהלכו בדיחות רבות על בוגרי תנועת השומר הצעיר, שנחשבו תמימים - לא מעשנים, לא שותים, ולא "טה טה טה" עם נשים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות (דצמבר 1947) יצאו הבנים לחזיתות השונות, והמסגרת החברתית של ההכשרות התפרקה. אף על פי שעובדה זו הקשתה על המשך הקשר שבין בני ההכשרה שבחזית לבנות שבעורף, הייתה זו 'שעתם היפה' של יחסי הרעות המיוחדים בין הבנים והבנות בפלמ"ח. שבירת מסגרת ההכשרה והחשיפה לאווירת חוסר הוודאות והמקריות של המלחמה, נתנו אותותיהם גם בתחום יחסי המין. במטות הגדודים שררה אווירה חופשית יותר מבחינה מינית, ואילו מן הלוחמים, שרובם ככולם היו גברים, נמנעו יחסים אלה והצטמצמו לזמנים הקצרים שבהם הזדמנו לבסיס או יצאו לחופשה.
ברמת הפרט נרקמו גם בפלמ"ח קשרים בין שני המינים, כמו בכל מסגרת חברתית שבה צעירים וצעירות יחדיו. הקשרים כללו קשת של יחסים: מאהבה וקיום יחסי מין, דרך ידידות אמיצה ושיתוף פעולה ועד לזילזול.
כאשר שהו ההכשרות המגוייסות בקיבוצים חיו בנים ובנות ביחד, במסגרת קבועה ויציבה. בתוך מסגרת זו הושפע אופי היחסים שבין המינים מסביבת המוצא של ההכשרות: הכשרות של בני נוער שעלו מאירופה או באו משכונות בארץ גילו גישה מתירנית יותר ליחסים בין המינים. במחלקות של בני קיבוצים או בוגרי בי"ס תיכוניים ותנועות הנוער ניכרה גישה שונה: יותר הדחקה של היצר המיני, באמצעות הפנייתו לאפיקים אחרים, כגון "התמסרות ליעד החלוצי". מעצם היותם המרכיב הדומיננטי באוכלסיית הפלמ"ח, הם שהכתיבו את הנורמות והמוסכמות: המילה 'סקס' נחשבה למשהו בכלל מעולם אחר. על נושא המין לא היה מקובל לשוחח, ואפילו אלה שקיימו יחסים - לא דיברו על כך. בשל החשיבות שייחסו למסגרת החברתית, נתפסו קשרים הדוקים בין בחור ובחורה כסותרים את ה'יחד' של הכלל, והם נחשבו "מיוחסים" או אף "בוגדים". פעמים רבות נתפס המין כנושא שולי, כעיסוק ב"שטויות", בשעה שישנם דברים חשובים יותר- הגשמה, התיישבות, לחימה. בנושא זה התהלכו בדיחות רבות על בוגרי תנועת השומר הצעיר, שנחשבו תמימים - לא מעשנים, לא שותים, ולא "טה טה טה" עם נשים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות (דצמבר 1947) יצאו הבנים לחזיתות השונות, והמסגרת החברתית של ההכשרות התפרקה. אף על פי שעובדה זו הקשתה על המשך הקשר שבין בני ההכשרה שבחזית לבנות שבעורף, הייתה זו 'שעתם היפה' של יחסי הרעות המיוחדים בין הבנים והבנות בפלמ"ח. שבירת מסגרת ההכשרה והחשיפה לאווירת חוסר הוודאות והמקריות של המלחמה, נתנו אותותיהם גם בתחום יחסי המין. במטות הגדודים שררה אווירה חופשית יותר מבחינה מינית, ואילו מן הלוחמים, שרובם ככולם היו גברים, נמנעו יחסים אלה והצטמצמו לזמנים הקצרים שבהם הזדמנו לבסיס או יצאו לחופשה.