הקמת מערך ההסברה ותפקודו עד מלחמת העצמאות
פעילות חינוכית הייתה חובה והמפקדים אף נדרשו למעורבות אישית כדי לקיימה.
מבנה מערך ההסברה שהקים עזריהו פעל במסגרת שש הפלוגות: לכל פלוגה מונה קצין הסברה. כאשר קמו גדודי הפלמ"ח בשלהי 1944 מונו קציני הסברה גדודיים, ועם הקמת חטיבות הפלמ"ח 'הנגב', 'יפתח' ו'הראל' במרס-אפריל 1948, נולד הצורך גם בתפקיד קצין הסברה חטיבתי. לאורך כל התקופות היה קצין ההסברה גם חבר במטה הפלמ"ח - עדות למעמד התפקיד וחשיבותו. בהתאם לכך, היה כל קצין הסברה חבר במטה היחידה שלו (פלוגה, גדוד או חטיבה). המערך פעל באורח הירארכי: קצין ההסברה החטיבתי היה ממונה על קציני ההסברה הגדודיים, הללו היו ממונים על קציני ההסברה בפלוגות, והאחרונים הפעילו ועדות ופעילי תרבות במחלקות, כך שכל קצין חינוך היה כפוף הן לקצין החינוך שמעליו והן למפקד החטיבה, הגדוד או הפלוגה. מטה הפלמ"ח היה אחראי להדרכת קציני התרבות הפלוגתיים ולמתן עזרה לקציני התרבות המחלקתיים (אספקת ספרים, עיתונים, משחקים; סיוע בהזמנת מרצים ואמנים אורחים וכו'). פעילות ההסברה והתרבות הייתה לעיתים קרובות פועל יוצא מאישיותו ומהיקף קשריו של קצין ההסברה ביחידה. כשקצין ההסברה של הגדוד הרביעי היה בני מרשק, שהיה ידוע הן בקשריו והן ביוזמותיו, הופיעו לפני חיילי יחידתו אמנים ידועים.
פעילויות תרבותיות מיוחדות היו אף הן פרי יוזמה מקומית: חגים, ימי זיכרון או ימי ציון לאירועים מרכזיים בתולדות עם-ישראל והיישוב (כגון י"א באדר) זכו להתייחסות טקסית וחינוכית.
קצין ההסברה בפלמ"ח היה בוגר קורס פיקודי, ובדרך כלל בעל מעמד בכיר ביחידה. פעילות חינוכית הייתה חובה והמפקדים אף נדרשו למעורבות אישית כדי לקיימה.
כדי להקים את מנגנון ההסברה והתרבות ולהכשיר את חבר קציני ההסברה לפעילות ביחידות התקיימו שני קורסים: הקורס הראשון שנפתח בגבעת-השלושה בראשית 1943, והיה ראשון מסוגו בארץ, נמשך כשבועיים ורוב משתתפיו היו אנשי פלמ"ח. על המרצים נימנו מנהיגי היישוב וראשי ארגון ההגנה- דוד בן-גוריון, משה שרת, אליהו גולומב, ישראל גלילי, משה סנה ואחרים. הקורס השני התקיים ביוני 1944 בתל אביב, ובמשך שמונה-עשר ימים (כינוהו בשם "קורס החכמים") עסק במגוון נושאים: תולדות הציונות, עלייה והתיישבות, מצב החזיתות במלחמת העולם השנייה, סוציאליזם, מדינות ערב, וגם שואת יהדות אירופה (יש לציין שעסקו בו במיוחד מצד גילויי הגבורה והמרד, או מאספקט ההעפלה). היה גם ניסיון לארגן מפעל להרחבת ההשכלה למפקדים, בעיקר בתחום השפות הזרות, אך הוא נפסק עם החרפת המאבק בבריטים.
מטה הפלמ"ח ריכז פעילות תרבותית מגוונת: רכישת ספרים עבור היחידות השונות (בעיקר בעלי ערך חינוכי למפקדים), אירגון קורסים למדריכי שירה בציבור (על מנת להתגבר על תופעות של "שירה בלתי תרבותית" במחנות), סמינר לידיעת-הארץ שהתקיים בשלהי 1945 בבית רוטנברג בחיפה, ועריכת מפגשי קבע של כל קציני ההסברה, הן במסגרת הפלמ"ח והן במסגרת ההגנה.
פעילויות תרבותיות מיוחדות היו אף הן פרי יוזמה מקומית: חגים, ימי זיכרון או ימי ציון לאירועים מרכזיים בתולדות עם-ישראל והיישוב (כגון י"א באדר) זכו להתייחסות טקסית וחינוכית.
קצין ההסברה בפלמ"ח היה בוגר קורס פיקודי, ובדרך כלל בעל מעמד בכיר ביחידה. פעילות חינוכית הייתה חובה והמפקדים אף נדרשו למעורבות אישית כדי לקיימה.
כדי להקים את מנגנון ההסברה והתרבות ולהכשיר את חבר קציני ההסברה לפעילות ביחידות התקיימו שני קורסים: הקורס הראשון שנפתח בגבעת-השלושה בראשית 1943, והיה ראשון מסוגו בארץ, נמשך כשבועיים ורוב משתתפיו היו אנשי פלמ"ח. על המרצים נימנו מנהיגי היישוב וראשי ארגון ההגנה- דוד בן-גוריון, משה שרת, אליהו גולומב, ישראל גלילי, משה סנה ואחרים. הקורס השני התקיים ביוני 1944 בתל אביב, ובמשך שמונה-עשר ימים (כינוהו בשם "קורס החכמים") עסק במגוון נושאים: תולדות הציונות, עלייה והתיישבות, מצב החזיתות במלחמת העולם השנייה, סוציאליזם, מדינות ערב, וגם שואת יהדות אירופה (יש לציין שעסקו בו במיוחד מצד גילויי הגבורה והמרד, או מאספקט ההעפלה). היה גם ניסיון לארגן מפעל להרחבת ההשכלה למפקדים, בעיקר בתחום השפות הזרות, אך הוא נפסק עם החרפת המאבק בבריטים.
מטה הפלמ"ח ריכז פעילות תרבותית מגוונת: רכישת ספרים עבור היחידות השונות (בעיקר בעלי ערך חינוכי למפקדים), אירגון קורסים למדריכי שירה בציבור (על מנת להתגבר על תופעות של "שירה בלתי תרבותית" במחנות), סמינר לידיעת-הארץ שהתקיים בשלהי 1945 בבית רוטנברג בחיפה, ועריכת מפגשי קבע של כל קציני ההסברה, הן במסגרת הפלמ"ח והן במסגרת ההגנה.