החבלה השנייה באוניית הגירוש "אמפייר רוייוול"
אוניית הגירוש "אמפייר רייוול" חובלה בפעם השנייה ב- 3 באפריל 1947, על-ידי איש הפלי"ם, בצלאל דרורי.
אוניית הגירוש "אמפייר רייוול" חובלה בפעם השנייה ב-3 באפריל 1947, על-ידי איש הפלי"ם, בצלאל דרורי. הפיגוע עורר ויכוח נוקב, מאחר שבניגוד לפעמים קודמות, בוצעה הפעם החבלה באונייה שהובילה מעפילים חזרה ממחנה המעצר בקפריסין לארץ-ישראל. ההתנגדות לפעולה נבעה מהחשש כי חבלה כזאת עלולה לגרום להפסקת מיכסת העלייה המוקצבת שהתירו הבריטים (750 עולים לחודש), מקרב המעפילים שהוחזקו בקפריסין.
בצלאל דרורי צורף כמלווה למעפילי האונייה "שבתאי לוז'ינסקי", שגורשו לקפריסין. משה ליפסון, לוחם 'החוליה', הגיע בראשית חודש אפריל לאי בספינת דיג, כדי שיוכל ליזום ולארגן שם פעולות חבלה. הוא מסר לדרורי, שעמד לחזור לארץ במסגרת מיכסת הרישיונות של אותו חודש, את ההוראות ואת מטען חומר הנפץ שנועדו לביצוע החבלה ב"אמפייר רייוול". חומר הנפץ שמשקלו היה חמישה ק"ג, הועלה לאונייה על-ידי דינה, חברתו של דרורי (ולימים אשתו). היא נשאה את חומר הנפץ במחוך מיוחד על בטנה, כך שנראתה כאישה בהריון.
ב- 2 באפריל 1947, בתחילת ההפלגה של האונייה, כינס דרורי קבוצת מעפילים וביקש מהם לשיר וללוות את עצמם בהקשה על כלי אוכל שישמיעו רעש רב. הרעש נועד להסוות את קולות הניסור של פסי המתכת שכיסו את לוחות העץ בתחתית מחסן האונייה. דרורי הכין מבעוד מועד סולם מרשת של כדור-עף, השתלשל באמצעותו למחסן ומיקם את חומר הנפץ. כדי שלא יישנה אסון החבלה ב"פטריה", החליט דרורי להפעיל את עפרונות ההשהייה כאשר רוב המעפילים יירדו כבר לחוף ורק כמה עשרות אנשים יישארו עליה. לפי הסימן המוסכם בין דרורי לבין המעפילים, היה עליהם לשיר את "התקווה" ברגע שמרביתם יעמדו על החוף. זה היה האות עבורו להפעיל את עפרונות ההשהייה; ואמנם כך היה.
לאחר שהפעיל את העפרונות, ירד דרורי מהאונייה כמעפיל לכל דבר. בנמל המתין לו יוחאי בן-נון, שהוציא אותו דרך שער צדדי. יממה שלמה חלפה, אך המטען לא התפוצץ. למחרת בבוקר, ב- 3 באפריל, הפליגה ה"אמפייר-רייוול" לנמל אלכסנדריה. רק בהיותה בלב ים התפוצץ המטען וגרם לאונייה נזק גדול, שחייב את הכנסתה לתיקונים ממושכים בנמל אלכסנדריה.
בצלאל דרורי צורף כמלווה למעפילי האונייה "שבתאי לוז'ינסקי", שגורשו לקפריסין. משה ליפסון, לוחם 'החוליה', הגיע בראשית חודש אפריל לאי בספינת דיג, כדי שיוכל ליזום ולארגן שם פעולות חבלה. הוא מסר לדרורי, שעמד לחזור לארץ במסגרת מיכסת הרישיונות של אותו חודש, את ההוראות ואת מטען חומר הנפץ שנועדו לביצוע החבלה ב"אמפייר רייוול". חומר הנפץ שמשקלו היה חמישה ק"ג, הועלה לאונייה על-ידי דינה, חברתו של דרורי (ולימים אשתו). היא נשאה את חומר הנפץ במחוך מיוחד על בטנה, כך שנראתה כאישה בהריון.
ב- 2 באפריל 1947, בתחילת ההפלגה של האונייה, כינס דרורי קבוצת מעפילים וביקש מהם לשיר וללוות את עצמם בהקשה על כלי אוכל שישמיעו רעש רב. הרעש נועד להסוות את קולות הניסור של פסי המתכת שכיסו את לוחות העץ בתחתית מחסן האונייה. דרורי הכין מבעוד מועד סולם מרשת של כדור-עף, השתלשל באמצעותו למחסן ומיקם את חומר הנפץ. כדי שלא יישנה אסון החבלה ב"פטריה", החליט דרורי להפעיל את עפרונות ההשהייה כאשר רוב המעפילים יירדו כבר לחוף ורק כמה עשרות אנשים יישארו עליה. לפי הסימן המוסכם בין דרורי לבין המעפילים, היה עליהם לשיר את "התקווה" ברגע שמרביתם יעמדו על החוף. זה היה האות עבורו להפעיל את עפרונות ההשהייה; ואמנם כך היה.
לאחר שהפעיל את העפרונות, ירד דרורי מהאונייה כמעפיל לכל דבר. בנמל המתין לו יוחאי בן-נון, שהוציא אותו דרך שער צדדי. יממה שלמה חלפה, אך המטען לא התפוצץ. למחרת בבוקר, ב- 3 באפריל, הפליגה ה"אמפייר-רייוול" לנמל אלכסנדריה. רק בהיותה בלב ים התפוצץ המטען וגרם לאונייה נזק גדול, שחייב את הכנסתה לתיקונים ממושכים בנמל אלכסנדריה.