החוליה הימית - פעילות באי קפריסין
מחודש אוגוסט 1946 והלאה גורשו אלפי מעפילים למחנות מעצר באי קפריסין. הצטרפו אליהם מלווי האוניות מטעם ה'הגנה' והפלי"ם, בכדי לסייע באירגון המעפילים ובקיום הקשרים ביניהם לבין מוסדות היישוב.
מחודש אוגוסט 1946 והלאה גורשו אלפי מעפילים למחנות מעצר באי קפריסין. הצטרפו אליהם מלווי האוניות מטעם ה'הגנה' והפלי"ם, בכדי לסייע באירגון המעפילים ובקיום הקשרים ביניהם לבין מוסדות היישוב. ב'הגנה' הוחלט לשגר לקפריסין אנשים שהשתייכו ל'חוליה', עליהם הוטלה המשימה לתכנן וליזום פעולות חבלה ימית באוניות הגירוש, בזמן ובמקום שיתאפשר. המניעים להחלטה נבעו מצמצום ההזדמנויות לחבלה ימית - התחזק הרצון להוכיח לבריטים, שהגבירו את אמצעי האבטחה בנמלי הארץ, כי ל'הגנה' יכולת מבצעית מגוונת להוסיף ולפגוע בהם גם במצב החדש.
במרס 1947 הגיעו לקפריסין בהסתר לוחמי 'החוליה': יוחאי בן-נון ויוסקה רום, ועימם שמואל (סמק) ינאי מהפלי"ם ששהה בעבר באי והכיר היטב את התנאים השוררים בו. הלוחמים הביאו עימם ציוד רב, שנועד לביצוע החבלות המתוכננות. לראשונה נכללו בו סנפירים וחליפת גומי לצוללן. לאחר שהטמינו את הציוד סמוך לחוף, חדרו השלושה למחנה המעצר בפמגוסטה, במסווה של נציגי אירגון ה'ג'וינט' המסייעים בהקלת תנאי חייהם של המעפילים במחנה. הם חברו לאנשי הפלי"ם במקום והחלו להיערך לקראת ביצוע הפיגועים. באחת הפעמים שיצאו מהמחנה, נלכדו בן-נון וינאי על-ידי הבריטים שחשדו במעשיהם, והעמידו אותם למשפט. ינאי נידון לחודשי מאסר אחדים, ובן-נון יצא בעונש של קנס כספי בלבד. מאחר שזהותו הייתה ידועה לבריטים, החליט בן-נון לחזור לארץ ולהטיל את משימת החבלה על יוסלה דרור, איש הפלי"ם שנמצא במחנה זמן מה.
בראשית אפריל 1947 התגנב לקפריסין לוחם 'החוליה', משה ליפסון, שרכש ידע וניסיון בחבלה. בינתיים השלים דרור את הכנותיו וחיבל בעזרת כמה אנשי פלי"ם נוספים באניית הגירוש "אושן וויגור" ב- 2 באפריל. למחרת, הניח בצלאל דרורי מהפלי"ם, שקיבל הדרכה מתאימה מליפסון, מטען חומר נפץ באניית הגירוש "אמפייר רייוול" בעת שהעבירה מעפילים חזרה מקפריסין לארץ-ישראל. ב-23 ביולי 1947 התפוצץ בנמל חיפה מטען חומר נפץ שהטמין ליפסון ב"אמפייר לייף גארד", לאחר שהמעפילים שהובאו באונייה מקפריסין הספיקו לרדת ממנה.
הפעולות בקפריסין חייבו התגברות על קשיים אירגוניים ומבצעיים בגלל המרחק הרב מהארץ וההכרח לתפקד בבדידות בשעת קבלת החלטות הכרוכות בסיכון אישי של ממש הן למבצעי הפיגועים והן למעפילים. לוחמי 'החוליה' הסתייעו רבות באנשי הפלי"ם ובמעפילים לצורך ביצוע החבלות. הנסיבות המבצעיות תבעו מהלוחמים יכולת אילתור, העזה, סבלנות ודייקנות בבחירת עיתוי הפעולה, יעדה ואופייה. חלק מהלוחמים נלכדו בידי הבריטים בעת ההכנות לפעולות או לאחריהן, אולם המשימות בוצעו בהצלחה וללא נפגעים
במרס 1947 הגיעו לקפריסין בהסתר לוחמי 'החוליה': יוחאי בן-נון ויוסקה רום, ועימם שמואל (סמק) ינאי מהפלי"ם ששהה בעבר באי והכיר היטב את התנאים השוררים בו. הלוחמים הביאו עימם ציוד רב, שנועד לביצוע החבלות המתוכננות. לראשונה נכללו בו סנפירים וחליפת גומי לצוללן. לאחר שהטמינו את הציוד סמוך לחוף, חדרו השלושה למחנה המעצר בפמגוסטה, במסווה של נציגי אירגון ה'ג'וינט' המסייעים בהקלת תנאי חייהם של המעפילים במחנה. הם חברו לאנשי הפלי"ם במקום והחלו להיערך לקראת ביצוע הפיגועים. באחת הפעמים שיצאו מהמחנה, נלכדו בן-נון וינאי על-ידי הבריטים שחשדו במעשיהם, והעמידו אותם למשפט. ינאי נידון לחודשי מאסר אחדים, ובן-נון יצא בעונש של קנס כספי בלבד. מאחר שזהותו הייתה ידועה לבריטים, החליט בן-נון לחזור לארץ ולהטיל את משימת החבלה על יוסלה דרור, איש הפלי"ם שנמצא במחנה זמן מה.
בראשית אפריל 1947 התגנב לקפריסין לוחם 'החוליה', משה ליפסון, שרכש ידע וניסיון בחבלה. בינתיים השלים דרור את הכנותיו וחיבל בעזרת כמה אנשי פלי"ם נוספים באניית הגירוש "אושן וויגור" ב- 2 באפריל. למחרת, הניח בצלאל דרורי מהפלי"ם, שקיבל הדרכה מתאימה מליפסון, מטען חומר נפץ באניית הגירוש "אמפייר רייוול" בעת שהעבירה מעפילים חזרה מקפריסין לארץ-ישראל. ב-23 ביולי 1947 התפוצץ בנמל חיפה מטען חומר נפץ שהטמין ליפסון ב"אמפייר לייף גארד", לאחר שהמעפילים שהובאו באונייה מקפריסין הספיקו לרדת ממנה.
הפעולות בקפריסין חייבו התגברות על קשיים אירגוניים ומבצעיים בגלל המרחק הרב מהארץ וההכרח לתפקד בבדידות בשעת קבלת החלטות הכרוכות בסיכון אישי של ממש הן למבצעי הפיגועים והן למעפילים. לוחמי 'החוליה' הסתייעו רבות באנשי הפלי"ם ובמעפילים לצורך ביצוע החבלות. הנסיבות המבצעיות תבעו מהלוחמים יכולת אילתור, העזה, סבלנות ודייקנות בבחירת עיתוי הפעולה, יעדה ואופייה. חלק מהלוחמים נלכדו בידי הבריטים בעת ההכנות לפעולות או לאחריהן, אולם המשימות בוצעו בהצלחה וללא נפגעים