כנס הפרידה של הפלמ"ח

עם תחילת תהליך השחרורים הכללי באפריל 1949 ערכו חטיבות צה"ל כנסים של סיכום ופרידה. רק באוקטובר 1949 התארגן כנס הפרידה של יוצאי הפלמ"ח (הכנס השלישי של הפלמ"ח) ולקחו בו חלק חברי פלמ"ח שבשירות פעיל לצד אלה שנמצאו בחופשות שחרור, או שכבר השתחררו. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, טען שכנס הפלמ"ח הוא כנס בעל אופי צבאי, המאורגן על ידי גוף פוליטי שמחוץ לצבא ולפיכך הורה לרמטכ"ל לאסור על קצינים וחיילים המשרתים בצה"ל להשתתף בו. הכנס נערך בתל-אביב ב- 14 באוקטובר 1949. רוב מפקדי הפלמ"ח שהיו בשירות פעיל הפרו את הפקודה והשתתפו בכנס. ייתכן שראו בהשתתפות בכנס ביטוי למחאתם כנגד צעדיו של בן-גוריון - פירוק שלוש חטיבות הפלמ"ח, שהאחרונה בהן, חטיבת הנגב, פורקה רק שבועות ספורים לפני הכנס; או על הדחתו של יגאל אלון (מפקדו האחרון של הפלמ"ח) מתפקיד מפקד חזית הדרום. פרשת ההדחה הסעירה את אנשי הפלמ"ח, שראו בכך עדות למגמה שלא לשלב את מפקדי הפלמ"ח בצה"ל.
בן-גוריון הורה לרמטכ"ל לנקוט צעדים משמעתיים כנגד המפקדים שהשתתפו בכנס הפלמ"ח. הרמטכ"ל אכן זימן אליו אחדים מהקצינים (לא את כולם), ואלה שהסבירו (כמו יצחק רבין), כי הסיבה להשתתפותם הייתה חברית בעיקרה, ננזפו. אלה שסירבו להתנצל לא נענשו, אך שחרורם של אחדים מהם זורז.