אימוני החברות מההקמה עד כנס משמר העמק
שאלת אימוני המגוייסות עמדה על הפרק כבר באימון הפלוגות הראשונות, בחורף 1941, עם גיוסן של הנשים הראשונות לפלמ"ח .
שאלת אימוני המגוייסות עמדה על הפרק כבר באימון הפלוגות הראשונות, בחורף 1941, עם גיוסן של הנשים הראשונות לפלמ"ח (פלוגה ו'). העדויות מלמדות שבמהלך האימון הראשון רוכזו הבנות בכיתה אחת. האימון בנשק כלל אימונים ברימון ובסכין, בעוד שהגברים אומנו בעיקר בחבלה.
עם המעבר לקיבוצים והפעלת הסדר העבודה והאימונים, שולבו הנשים ביחידות האימון של הגברים. בתקופה זו היו האימונים ברובם משותפים לחברים ולחברות. בכל כיתה ובכל מחלקה שולבו מעט חברות, שנטלו חלק בכל סידרת האימונים.
המגויסים והמגוייסות אומנו בנשק, בהגנה עצמית, באימוני כושר גופני ובמיומנויות מקצועיות נוספות. במקביל לכך יצאו נשים גם לקורסים מקצועיים בתחומים שונים, ובעיקר: הדרכה בנשק ובספורט, קשר, רפואה ואף פיקוד (מ"כיות ומ"מיות).
המתכונת של אימונים משותפים יצרה בעיות, ועל כן לא התקבלה בכל הפלוגות והמחלקות. היו מפקדי פלוגות שהחליטו על הקמת מחלקה מיוחדת לבנות, עם סגל פיקוד של גברים (לדוגמא פלוגה א'). מתכונת האימונים במחלקות אלה הייתה דומה לזו של מחלקות הגברים, אך תוך התחשבות והתאמה ליכולות הגופניות של הנשים.
לאורך כל התקופה, עד לכנס החברות במשמר-העמק (ספטמבר 1943) מצאו עצמן הנשים במאבק על מיקומן במסגרת האימונים המשותפת. מצד אחד ביקשו לקחת חלק בכל הפעילויות ולהיות מעורבות בכל האימונים והמשימות המבצעיות בדומה לכל אחד מחברי הפלוגה, ומצד שני נתקלו לא אחת בקשיים פיזיים רבים שהיקשו על תיפקודן והעיבו על שילובן בפלוגה.
קשיים אלה איפיינו גם את החברות שנבחרו לצאת לקורסי פיקוד - מ"כים ומ"מים, אך למרות הקשיים הללו ובעידודו של יצחק שדה ומפקדים אחרים סיימו את הקורסים והשתלבו במערך הפיקוד וההדרכה בפלוגות.
שאלת היקף האימונים שניתן לנשים הייתה קשורה במישרין לסוגיית התפקידים המיועדים לנשים במסגרת הפלמ"ח. המפקדים שהיו חסידי השילוב וראו צורך חיוני בשיתופן של הנשים במערכה העתידית ביקשו להציב סטנדרטים גבוהים לאימוני הנשים, בדומה לאלה של הגברים. לעומתם, אותם המפקדים שביקשו לצמצם את היקף מעורבותן של הנשים במשימות דרשו גם לצמצם את היקף ושיטת האימונים. מחלוקת זו התנהלה גם בקרב החברות המגוייסות, שהתקשו בתחילה לקבוע עמדה אחידה לגבי מידתם והיקפם של האימונים הנדרשים לנשים בעיקר לנוכח הקשיים הפיזיים וצמצום המעורבות בפעילות מבצעית.
לנוכח מחלוקת זו, ועם הגידול במספר המגוייסות, נאסף כנס החברות עם מטה הפלמ"ח במשמר-העמק בספטמבר 1943. בכנס זה נדונו ונקבעו הסטנדרטים בסוגיית שילובן של הנשים במשימות הפלמ"ח ובפעולותיו ואופן האימון הנדרש לשם כך.
עם המעבר לקיבוצים והפעלת הסדר העבודה והאימונים, שולבו הנשים ביחידות האימון של הגברים. בתקופה זו היו האימונים ברובם משותפים לחברים ולחברות. בכל כיתה ובכל מחלקה שולבו מעט חברות, שנטלו חלק בכל סידרת האימונים.
המגויסים והמגוייסות אומנו בנשק, בהגנה עצמית, באימוני כושר גופני ובמיומנויות מקצועיות נוספות. במקביל לכך יצאו נשים גם לקורסים מקצועיים בתחומים שונים, ובעיקר: הדרכה בנשק ובספורט, קשר, רפואה ואף פיקוד (מ"כיות ומ"מיות).
המתכונת של אימונים משותפים יצרה בעיות, ועל כן לא התקבלה בכל הפלוגות והמחלקות. היו מפקדי פלוגות שהחליטו על הקמת מחלקה מיוחדת לבנות, עם סגל פיקוד של גברים (לדוגמא פלוגה א'). מתכונת האימונים במחלקות אלה הייתה דומה לזו של מחלקות הגברים, אך תוך התחשבות והתאמה ליכולות הגופניות של הנשים.
לאורך כל התקופה, עד לכנס החברות במשמר-העמק (ספטמבר 1943) מצאו עצמן הנשים במאבק על מיקומן במסגרת האימונים המשותפת. מצד אחד ביקשו לקחת חלק בכל הפעילויות ולהיות מעורבות בכל האימונים והמשימות המבצעיות בדומה לכל אחד מחברי הפלוגה, ומצד שני נתקלו לא אחת בקשיים פיזיים רבים שהיקשו על תיפקודן והעיבו על שילובן בפלוגה.
קשיים אלה איפיינו גם את החברות שנבחרו לצאת לקורסי פיקוד - מ"כים ומ"מים, אך למרות הקשיים הללו ובעידודו של יצחק שדה ומפקדים אחרים סיימו את הקורסים והשתלבו במערך הפיקוד וההדרכה בפלוגות.
שאלת היקף האימונים שניתן לנשים הייתה קשורה במישרין לסוגיית התפקידים המיועדים לנשים במסגרת הפלמ"ח. המפקדים שהיו חסידי השילוב וראו צורך חיוני בשיתופן של הנשים במערכה העתידית ביקשו להציב סטנדרטים גבוהים לאימוני הנשים, בדומה לאלה של הגברים. לעומתם, אותם המפקדים שביקשו לצמצם את היקף מעורבותן של הנשים במשימות דרשו גם לצמצם את היקף ושיטת האימונים. מחלוקת זו התנהלה גם בקרב החברות המגוייסות, שהתקשו בתחילה לקבוע עמדה אחידה לגבי מידתם והיקפם של האימונים הנדרשים לנשים בעיקר לנוכח הקשיים הפיזיים וצמצום המעורבות בפעילות מבצעית.
לנוכח מחלוקת זו, ועם הגידול במספר המגוייסות, נאסף כנס החברות עם מטה הפלמ"ח במשמר-העמק בספטמבר 1943. בכנס זה נדונו ונקבעו הסטנדרטים בסוגיית שילובן של הנשים במשימות הפלמ"ח ובפעולותיו ואופן האימון הנדרש לשם כך.